לראות את הקיים , לנבוע מהיש, להתמיד להתחדש .

התלבטתי בדקות האחרונות האם לפרסם את הזיכרון שלי בערב עצוב זה.
בשעה 8 בערב נשמעה הצפירה שבישרה לנו על פתיחתו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
הערב העצוב - מחזיר אותי לאותה מלחמה - מלחמת לבנון הראשונה.
סיימתי חודש לפני פרוץ המלחמה- קורס מפקדי טנקים- בדרום הארץ.
באותו לילה של פרוץ המלחמה הוקפצנו לצפון- ונכנסנו לארץ ארזי הלבנון.
נשאבתי למלחמה - בלי שום תירגולים בתור מפקד טנק במסגרת מחלקתית, פלוגתית,
גדודית, וחטיבתית.
נכנסנו לתופת הלבנונית- ומשם הייתי צריך לתפקד בתור מפקד על צוות של 3 אנשים
נהג, טען קשר, והתותחן שלי.
הטנק שלי ספג פגיעה אנושה מטיל נ"ט באותו קרב לילי מפורסם בגיזרת סולטן יעקב
יצאתי בשן ועין - ללא פגע - פה ושם שריטות, חבלות- הטנק עלה באש- 2 אנשי הצוות שלי נפגעו קשה [ הנהג, והתותחן]- הטען קשר שלי - נפצע קל.
המאורעות שראיתי בקרבות בלבנון אני לא מאחל לאף אחד ואחת שיראו.
אחרי הפגיעה החלפתי טנק - ופיקדתי על אנשי צוות אחרים- שמפקדם נהרג.
המשכנו במלחמה עד הפסקת האש שהיתה לאחר שבוע מפרוץ הלחימה.
יצא לי עוד להיות בלבנון במסגרת המילואים שלי- בתקופות שונות.
ואל תשכחו שיצאנו רק לאחר 18 שנה בשנת 2000.
מי חשב שלאחר 6 שנים ניאלץ לחזור שוב ללבנון- לאותה מלחמה שנקראת מלחמת לבנון השנייה- וגם ממנה יש לי זכרונות עצובים- כמה מחברי הטובים נפלו שם.
אציין חבר טוב שהיה מ"פ טנקי מרכבה במילואים מהיישוב שלי.
יותם ז"ל- אזכור אותך לעד - רק בן 33 היית- עוד לא הספקת להקים משפחה
אבל הספקת להיות האיש הכי הכי שלנו- יהי זכרם וזיכרך שמור לעד.