גן עדן פרטי

באמצע היום.. כשהיית בעבודה.. אמרת לי להתקשר..
"תשיר לי. זו בקשה, אבל אני יכולה גם לתת הוראה"

ואני, קצת מהוסס, לא בטוח מה לבחור לך.. לא בטוח בקול שלי..
מין בלאק-אאוט של שירים שאני תמיד מכיר ותמיד אוהב..

ומצאתי שיר לשיר.. ושרתי.. ועצרת את מה שעשית כדי למחוא כפיים..


הכל מאוד לא שיגרתי אצלי איתך..
את מוציאה ממני ספונטניות..
מוציאה ממני רומנטיקה..
מוציאה ממני רגש..


ביקשתי, בכתב, שתאשרי לי לשלוח קצת יותר משש הודעות ביום.
שש הודעות לא מספיקות לי כדי לומר לך את כל מה שיש..
נתת לי תוספת לעשר ביום.. וגם במיכסה הזו לא אעמוד..
כי ללכת איתך כל יום, לכל מקום, ולא לספר לך עד כמה את איתי..
מרגיש לי בזבוז..
אז אולי אקבל עונשים בשל הפרת הכללים.. אבל לפחות אדע שאני אומר הכל..
ושאת יודעת הכל.. בכל רגע נתון..
וכשאת יודעת הכל, אני מרגיש כל-כך בטוח בידייך..

זה היה היום שלי. שלנו. והיה עוד. עוד המון..
אבל את כבר יודעת..