גן עדן פרטי

הרבה זמן שלא נפגשנו.. הרבה תסכול בדרך.. המון ציפייה שנתראה שוב...
ככה זה כשרחוק... ככה זה כשעסוק... ככה זה כשמתגעגע..

כבר כמה ימים שאנחנו מתכננים את אתמול.. לרגעים נדמה היה ששוב לא נצא לפועל..
ושוב אכזבה ושוב עצב ושוב תסכול.. ככה זה כשמתגעגע..
אבל איפשהו בדרך הבנו שאתמול לא יתבטל. ולא משנה מה אנחנו נמצא את הדרך להפגש..

בשעה 18:30 אספתי אותה אחרי נסיעת פקקים מרגיזה במרחבי המרכז הסתומים.
אספתי אותה ונסענו למקום הקבוע שלנו.. נסתרים מעיני כל..
סוג של מתיחות קלה באויר.. זכר לעצבנות הפקקים שלי ולאובדן הפלאפון שלה.. כן.. הוא אבד עוד כמה פעמים אתמול..
לעצביה ולפלאפון שלום... שניהם שרדו את אתמול.. יודע.. דיברתי איתה הבוקר.. 😃

וככה הגענו.. התמקמנו... וישר לעניינים:
"תתפשט".. "תזחל"...הצלפות.. חדרה אותי חזק.. ועמוק.. בדיוק כמו שביקשתי.. בדיוק כמו שהיא אוהבת...
רק שמשהו בי הפעם היה סגור יותר.. הייתי זקוק לרכות שלה.. שאני מכיר היטב.. שמסתתרת בנפשה של המלכה שלי..
והיא מכירה אותי.. ויודעת.. ומתחשבת... קירבה אותי אליה.. הרגיעה.. חיבקה...
טפטפה עלי שעווה רותחת.. חדרה שוב והפעם אני נאנק מעונג וכאב.. והיא דואגת שאראה הכל.. איך היא מזיינת אותי..
כובשת... משייכת.. בועלת.. פעם ועוד פעם...
אני מביט במראה ורואה אותי נהנה מהמבע המתענג שעל פניה...

והיא נשכבת.. ומושכת את לשוני אליה.. מבקשת לממש את שהבטיחה.. לזיין את לשוני המון. והלשון והאצבעות שלי
משלבות כוחות ומשתפות פעולה במטרה לענג את האחת והיחידה.. ללא שובע.. ללא לאות.. אוהב לענג אותך..
ככל שאת אוהבת להתענג עליי..

היא ביקשה שאביא יין.. חלק ממנו לגמה.. חלק ממנו השקתה אותי או שפכה עליי.. והיין עלה במהרה לראש.. ומצב
רוחה עלה.. והיא מצחקקת ומתענגת ונהנית.. ואני איתה..

"לאמבטיה. תשכב". היא נעמדת מעליי.. מסמנת אותי.. משקה את פי וגופי ולשוני שותה אותה.. מסומן כדת וכדין..
וחוזרים למיטה וממשכים ושלוש שעות עפות להן כמו תמיד.. מהר..
זה אף פעם לא ממש מספיק.. לא לה. לא לי. אילו רק היה אפשר להעביר ככה לילה שלם..

ומתארגנים ויוצאים. אני רעב. היא רעבה לצפות בי אוכל. והמבורגר היה הדבר הכי אכיל שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע..
חוץ, כמובן, מגופה האלוהי שנראה טוב יותר ויותר מפעם לפעם כשאנחנו נפגשים..
הזמן איתה - ולא משנה כרגע שליטה, אוכל או סתם טיול חברי - עובר תמיד מהר ובכיף.. מכירים כבר מספיק כדי לדעת
איך לעצבן זה את זו לרגע.. ואיך להודות כשטועים ולהשלים.. קשר כן ואמיתי.. קשר כלבבי..

היא רצתה שאבוא איתה למסיבה. מצב רוחי של התקופה האחרונה לא ממש רצה.. ביקשתי שחרור.. ראיתי את העצב על פניה..
יודע שלא אוהבת להיות שם לבד.. יודע שחברותיה איתה ומשמחות אותה ויודע לפעמים אני חסר לה שם.. ידעתי
שזהו ויתור גדול שלה עבורי.. יודע להעריך ולאהוב ולכבד את כמה שמתחשבת בי.. ואני מקווה שגם היא יודעת שאני
עושה כמיטב יכולתי כדי להיות ראוי לה ביותר..
כפיצוי על שלא אצטרף למסיבה, נסענו לחפש מקום מבודד.. קשה שם בעיר הזאת למצוא מקום נוח, מרכזי וחשוך..
מצאנו את עצמנו ליד הים.. יושבים.. קצת משוחחים.. מעשנים.. הרבה קרובים... ואז גשם.. נכנסים לאוטו.. בחניון...
הגשם מתופף על הגג.. אנחנו רטובים בפנים.. רטובים למטה.. חמים.. מבקשת שאגמור עבורה.. מבקשת לגמור עבורי..
יושבים במושב האחרוי וגומרים זה עבור זו וזו עבור זה... מנצלים רגעים אחרונים של יחד... וכבר מאוחר..
ומסיע אותה למועדון... ונכנס איתה להגיד שלום.. ולהפרד... ו....
שוב נגמר... כמה ארוך - ככה קצר...

בדרך הביתה הגשם מצליף.. הנסיעה איטית.. הרבה זמן לחשוב ולאהוב ולדעת שאני כל-כך שלה.. תמיד שלה...
גם כשמתגעגע.. גם כשקצת רחוק או עסוק... תמיד שלה...
ויודע שנהניתי המון.. ויודע שגם היא... כי כל זמן יחד הוא איכות טהורה..

שלך תמיד מלכה שלי..
מכור.