לפני 15 שנים. 21 ביולי 2008 בשעה 11:05
אהבתי במיוחד את החצי הראשון של הסרט שהיה נוגע ללב עם הרצון הנואש של הרובוט לדמות לעצמו חיים של בני אדם, בין אם זה ליצור בית, שגרת עבודה וחית מחמד בעולם מת ובין אם זה לנסות ליצור אהבה עם הדבר הראשון שעיניו נחות עליו גם אם זה רובוטית מסוכנת.
הסרט הוא בעצם ביקורת נוקבת על הדרך בה בני האדם משחיתים את סביבתם בלי לחשוב על העתיד וחיים בעולם וירטואלי ללא שום הכרה בעולם האמיתי סביבם (הי, יש כאן בריכה!). את בני האדם המפונקים והעצלים שהתמכרו לתרבות הצריכה בכל מחיר, מציל רובוט מזדקן שחושק ברובוטית חדישה מדגם מתקדם (פדופיליה, anyone?).
אני צופה מרצ'נדייזינג היסטרי ודורשת בובת WALL-E, כאן ועכשיו. תודה.
