סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תובנות רגעיות

היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.
לפני 11 שנים. 15 במאי 2013 בשעה 18:53

היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.

הוא קוטע את מחשבותיה ותופס אותה בשיער. היא לא מסוגלת לחשוב כשהוא עושה את זה, ברגע אחד היא הופכת לבובת סמרטוטים מטופשת שמסוגלת לחשוב רק על דבר אחד. to be used. כמו קורא את מחשבותייה, הוא מהדק את האחיזה ומכוון אותה לשירותים של הגברים. היא נדחפת לתא, הלחי שלה נמעכת על הקיר האפל והקר. הוא  דוחף אליה כמה אצבעות, מתיר ביד השניה את חגורתו והיא מרגישה את הנשימות הכבדות שלו על צווארה. האצבעות נשלפות מתוכה באותה מהירות בה צצו וחגורה מתלפפת סביב צווארה. ראשה נתחב לאסלה והתחת שלה מתרומם מעלה בתגובה, מזמין אליו. הספנקינג לא מאחר לבוא וכל חבטה שולחת את ראשה עמוק יותר לאסלה המצחינה בעוד החגורה מתהדקת. הוא יורק על התחת שלה ומשמן איתו את החור שלה. איברו מפלח אותו בעוצמה ובמהירות, היא מתחילה לייבב. הוא עוצר ומזהיר אותה שאם היא תעשה רעש הוא לא ייתן לה לגמור והיא משתתקת באחת. היא תופסת את צידי האסלה כדי לא לטבול בה אך הוא עוזב את החגורה ותופס את שתי ידיה, מביא אותן למאחורי גבה ומשתמש בהן על מנת לחדור עמוק יותר לתוכה. הראש שלה שוקע עמוק יותר ויותר לתוך האסלה וההתפתלויות שלה נעשות חסרות טעם. היא שוקעת למי האסלה, משתנקת אך הוא לא עוצר ורק מגביר את המהירות. פתאום הוא עוזב את ידיה ומותח את ידו קדימה, מעליה. היא מבינה מה הולך לקרות וחרדה שוטפת את גופה כשהיא שומעת את רעש ההדחה הבנאלי והמוכר. ואז שקט. פרץ מים עוטף את ראשה מכל הכיוונים כשהוא מתפוצץ בתוכה.

הוא נשלף ממנה, מסדיר את נשימתו ושוטף את עצמו בכיור הקטן. היא קמה ומתיישבת על האסלה, המבט בעינייה חייתי. פושקת רגליה, היא מתחננת אליו שייתן לה לגמור והוא מרשה לה. היא מתחילה לשפשף את הדגדגן במהירות כאילו מפחדת שיתחרט בעוד רגע על פרץ נדיבותו. הוא מבחין במראה בבחור שעומד בפתח הדלת הפתוחה חלקית, בוהה בה בעוד היא מאוננת על האסלה בעיניים עצומות ולא מודעת לסביבתה. העיניים שלו ושל הבחור מצטלבות והוא מחייך, מזמין אותו להיכנס בתנועת יד רחבה. הוא מתקרב אליה, מפגין בעלות.בעוד הבחור נעמד לידו, מהוסס. הבחור בוהה במחזה מהופנט כאשר הוא שולף את איברו ודוחף אותו לפה שלה. היא מוצצת אותו בתאווה והוא צובט את פטמותיה, מוסיף לגניחותיה המתגברות. הוא תופס את החגורה שוב כדי להחדיר לה אותו עמוק לגרון ומביט בבחור שכבר גונח, ידו כבר משחקת עמוק במכנסיו. הוא מחווה לבחור להתקרב ונסוג קצת לאחור. היא נשארת עם פה פעור, מתנשפת, שערה נוטף ממיימי האסלה. שניהם מקרבים את איברם לפיה ועיניה נפקחות בהפתעה כשהיא מבינה שהם לא לבד. היא נעצרת, מסמיקה ומתבוננת בו במבט שואל. הוא לא משאיר מקום לספיקות כאשר הוא מושך בחגורה לכיוון הבחור והיא מתחילה ללקק אותו. האנחות שלה הולכות וגוברות, הוא מכוון אותה בינו לבין הבחור ולפעמים מנסים שניהם ביחד להיכנס לתוכה. הוא מושיט את ידו לעברה, מסלק את ידה משחק וצובט בדגדגן. היא גומרת אבל הם לא מפסיקים, הוא מחדיר לה כמה אצבעות והבחור מתחיל ללטף לה את הדגדגן. היא שוב נאנחת והם דואגים לסתום לה את הפה עם שניהם ביחד. היא מרגישה שכל היד שלו נדחפת לתוכה ואיך היא מתהדקת סביבו בצורה מושלמת. היד שלו חופרת בתוכה והיא גונחת, גומרת שוב ושוב, מנסה שלא לאבד את שיווי המשקל בעוד הם שולפים את אבריהם מפיה וגומרים לה על הפנים ועל השיער.

לפני 12 שנים. 8 במרץ 2012 בשעה 19:53

כאן אמור היה להיות פוסט מלא תיאורים גרפיים ובוטים של הערב הנהדר שהיה לנו עם זוג מקסים.
אבל אין לי כח ;)

לפני 12 שנים. 27 בפברואר 2012 בשעה 22:12

לפני 12 שנים. 27 בפברואר 2012 בשעה 0:20

כן, הרבה זמן לא הייתי פה. ובמסיבות. ובכלל.
אבל היצר חזק ממני.
מדי פעם מרים את ראשו.
אתמול נוצר אחד מאותם הרגעים.

הופתעתי כשהעיז להוציא את האריה מכלובו, לראשונה.
האצבעות שלו רצו לי בתוך השיער, תפסו אותו ודחפו לי את הראש מטה. הוא המשיך והפך אותי בשלל תנוחות, עושה בי כרצונו.

הייתי לרגע במקום שכמעט ושכחתי את קיומו. מוכר, עוטף, אוהב, מנחם ובטוח.
לא יכולתי להיות שם כבר כמה שנים. לא יכולתי לבטוח שוב במישהו/י עד כדי כך שאהיה למטה, כל כך נינוחה, מקבלת, מתמסרת.
אחרי כל האהבה, הרוך והתמיכה שהוא עטף אותי בהם ללא הפסקה במשך כשלוש שנים תמימות , הסדקים האחרונים בחומה שלי נפלו.


שכחתי איזו אינטימיות מופלאה נוצרת כשנשלטים או שולטים. איך בלי לשים לב בכלל, הרעבתי את הצד הזה בי? איך לא שמתי לב עד כמה הוא חסר לי? הצד הזנותי, הקינקי, הסוטה ללא גבולות, שעוקץ וקורץ...

כמובן שהתהפכתי עליו חצי שעה אחרי, נהדר להיות מתחלפת :)

לפני 13 שנים. 2 במרץ 2011 בשעה 5:58

התכתבתי איתה במהלך השבועות האחרונים. כשדיברנו בטלפון, כבר בדקות הראשונות התגלגלנו מצחוק. כשהזכרתי מסיבות בדסם, היא נרתעה אך לאחר שסיפרתי לה קצת על העולם האפל, היא אמרה שהייתה רוצה לנסות- אך עם אשה בפעם הראשונה.

אז קבענו.

הגעתי לדירתה ודיברנו על כמעט הכל. על עבודות, שותפים, מפגשים מהאינטרנט (לא יאומן כמה בנות חוטפות רגליים קרות ולא נפגשות), החיים...ואז כמובן השיחה גלשה לסקס. היא סיפרה לי שקרה לה משהו לפני ארבעה חודשים שבעקבותיו היא לא מצליחה לגמור בסקס, רק עם עצמה. חייכתי אליה ואמרתי "אני לוקחת על עצמי את האתגר". כתגובה, היא התלוננה בקול מתפנק שקר לה אז עברתי לספה איתה והתכרבלנו יחד מתחת לשמיכה. היד שלי התחילה להחליק על גופה, נוגעת לא נוגעת. נשכבתי מאחוריה והעברתי את האצבעות שלי על הבטן שלה בתנועות מעגליות, מגיעה לקו המכנסיים שלה אך לא עוברת אותו. ביקרתי גם את הצוואר והירכיים ואף רפרפתי לרגע על התחת, אך לא מעבר. הקטנטונת נפטרה מהסוודר והתחילה לעשות קולות מתרפקים אך הזווית לא אפשרה לה לגעת בי. היא התמרמרה ואמרה שגם היא רוצה. "בואי נעבור לחדר שלך, שם יהיה יותר מקום".

בחדר שלה, זרקתי אותה על המיטה ועליתי מעליה, מורידה ממנה את החזייה. חזה גדול ומלא ששמח להשתחרר קרץ אלי. רכנתי אליו, מנשקת ונושכת אותו. באותו רגע, הרגשתי דגדוג מוכר למטה וידעתי בדיוק מה אני רוצה ומה היא צריכה. בעוד אני יושבת עליה, הוצאתי מהתיק את האביזרים. אזקתי אותה למיטה וקשרתי את עיניה, מנשקת אותה ברכות וחותמת עם נשיכה קלה על השפתיים, סימן ההיכר שלי. הורדתי את בגדיי כשהיא שוכבת על הגב בצייתנות. הורדתי ממנה את המכנס ופישקתי את רגליה, ממקמת את עצמי בנוחות על אחת הרגליים שלה.

הנוצה הייתה הדבר הראשון. התחלתי בעורף ועברתי לידיים, משרטטת נתיב דמיוני ומלטף אל החזה שלה ומשם אל הבטן ולמטה יותר, דבר שהוציא ממנה גניחה קטנה. המשכתי במסלול שלי על גופה עד שהחלטתי לעבוד לדבר השני.

הוצאתי את השוט שלי והעברתי את רצועות העור הרחובות עליה. היא קפאה לרגע אך כשהעברתי את הזנבות בין הרגליים שלה, זה הפסיק להפריע לה. הורדתי לה את התחתונים אך חזרתי לנוצה ולא התעכבתי על אף אזור יותר מכמה שניות. המסכנה התחילה להתפתל ואמרה משהו על לגעת בי אבל התעלמתי ממנה וחזרתי לשוט. הפעם, התחלתי להצליף בה קלות. ההצלפות העדינות הרעידו את החזה שלה אך כשהן עברו למטה, היא זו שרעדה.

חזרתי לנוצה אך הפעם, כשהנוצה הגיעה למטה, לשוני החליפה אותה לרגע. ברחה לה גניחה מופתעת ואני עברתי שוב לשוט. מצליפה בזהירות על החזה ומתבלנת עם נשיכות קטנות. את השביל אל בין ירכיה עיטרתי בנשיכות והתחלתי ללקק אותה. הכנסתי אליה אצבע ועוד אצבע, מרחיבה אותה כשהלשון שלי מלקקת אותה במרץ. האצבעות שלי מצאו בקלות את נקודת הג'י והיא התפרקה לי לאלף רסיסים סביב היד, גונחת וצועקת.



לפעמים, ניסים קטנים מתרחשים.


*זה לא היה סשן בדסמי אקסטרימי או מקורי במיוחד. סתם ונילי עם פצפוצים, רך ומלטף סטייל "יומני הנעל האדומה" - אבל אני נהנתי והיא נהנתה וזה מה שמשנה לי כרגע 😄 *

לפני 13 שנים. 13 בפברואר 2011 בשעה 23:24

נשית, עם ריח עדין, רכה ונעימה כמו שרק אשה יכולה להיות.
גונחת אנחות כאב המתערבבות עם זעקות עונג.
מתפתלת ללא שליטה, נוטפת ומתחננת לעוד.
אשה שאוכל לעטוף בחיבוק ולהכיל ברגע ההרמוניה.

לפעמים.

לפני 14 שנים. 27 בספטמבר 2010 בשעה 10:48

זמן רב דיברנו על להוסיף צלע שלישית למשפחה הקטנה והמתהווה שלנו, אבל זה היה רק דיבורים באוויר.
לאחרונה החלטנו שסוף סוף אנחנו בשלים לפתוח את הזוגיות שלנו לגורמים נוספים, הדורשים השקעה רבה של חום וחינוך גם יחד.
עברנו על המגוון באתרים עד שמצאנו אחת שלא יכולנו להתעלם ממנה.
"היא מדהימה" צעקתי בהתלהבות
"בא לי לאכול אותה" הוא התמוגג
מאז, חיינו השתנו.
התרגלתי להיות השולטת הבלתי מעורערת בבית, כאשר הכל סובב סביב רצונותיי המידיים.
פתאום, הקטנה הזו מחליטה בשבילי!
מתי להתייחס אליה, מתי לצאת איתה לטיול, מתי להאכיל אותה, עם מה מותר לשחק...
הניסיונות הנואשים שלי לשמר את השליטה בידי עולים בתוהו כי אני נמסה מהפרצופים שלה.
אין ברירה, מעכשיו אני והאריה בפינה בעוד הכלבה מסתובבת חופשי, אוכלת את הבית ומשאירה לנו עצמות.
ואנו? אנו אסירי תודה.

לפני 14 שנים. 14 במאי 2010 בשעה 14:14

הגיע זמן לנער את האבק מהמחוך, להוציא את ארגז הצעצועים ממחשכי המיטה ולצאת מהארון לאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות. הערב יש מסיבה אצל דיווה!

אני מתרגשת כמו לפני הפעם הראשונה שהלכתי לדאנג'ן, אי שם לפני 5 שנים. אני אפגש עם אנשים שלא ראיתי כבר הרבה זמן, במיוחד את'ינה (הו כמה שאני מתגעגעת!) ואציג לראשונה את האריה שלי 😄

עברו הרבה מסיבות וסשנים מאז "הפעם הראשונה". השתנתי בשלל מובנים אך עדיין, התחושה של יד מחליקה במעלה ירכיי, עוברת על ישבני ומרימה את החצאית... גורמת לי לעצור את נשמתי בציפייה לספנק שיבוא בעקבותיה ורטיבות מוכרת מתחילה להתפשט לה כמעט מעצמה.

לפני 14 שנים. 4 באפריל 2010 בשעה 16:56

שנה שלמה עברה לה, מרגישה כאילו הזדקנתי בשנים ועדיין- כאילו מצמצתי לרגע וחלפה בלי שאשים לב. אך בלב כל הדרמה הבלתי פוסקת של חיי האישיים, האריה שלי היה סלע יציב. אנחנו אפילו מפנטזים על מאורה משלנו בספטמבר.
אני בתקופת יצירה, מתעסקת עם הגדולים ביח"צ דיגיטלי. מתהדרת בלפטופ מכובד, בדרך לקורס מפתחים, בעלת אתר והולכת לכנסי נטוורקינג. כביכול, אני עונה להגדרת המיינסטרים עכשיו, הסיוט הגדול ביותר שלי; להיות בקופסא קטנה כמו כולם, בתחרות בלתי פוסקת במרוץ החיים התובעני. אך הגעתי לתובנות מסוימות בחודשים האחרונים, שנגעו גם בהתמודדות שלי עם האלטרנטיביות שנהפכה פופולרית. את הכל חתם האריה שלי כשאמר לי שאני יכולה לשים עליי חליפת עסקים ולפטופ אבל רואים ישר דרכי, שאני לא כמו כולם, גם אם אני מסתירה זאת ברשמיות הנדרשת ממני. בין אם זה נכון או לא, הבנתי שמספיק לי שהוא חושב כך ולא אכפת לי בכלל אם חושבים עלי שאני כמו כולם או לא, אני רוצה להיות אני ואני הכי אני- כשאני איתו.
לחיי שנה ביחד :)

לפני 14 שנים. 9 במרץ 2010 בשעה 17:48

מדהים אבל הקלישאה השחוקה, הזמן מרפא הכל, נכונה.

שנים עברו מאז נכנסתי לעולם הבדסם ולכלוב ואף שאני לא בדסמית במיוחד בחיי היום-יום שלי כרגע (הו כמה שאני מתגעגעת לדאנג'ן), אני עדיין מרגישה שהאנשים שהכרתי כאן, גם אם רק מלקרוא עליהם ובלי לדבר איתם בכלל, הם הבית שלי. כשרק התחלתי, יצאתי לאינספור מסיבות והשתתפתי באינספור סשנים, רציתי לנסות מהכל. תמיד ברחתי מהסיכוי למשהו רציני מהפחד שלי כשהסתכלתי על זוגות אחרים, הריבים המטופשים...משום מה הם תמיד נראו לי סובלים. דווקא כאן, באמצע ה"מכות", מצאתי זוגות מדהימים, שכל יום בשבילם הוא בחירה מחדש בבנזוגם והקטנוניות, סגירות, קנאה וכו'- הלאה מהם.

עדיין, לקח לי זמן. אני תמיד מראה פתיחות לכולם, אך זה רק נראה כך לעין הלא מיומנת- הרבה אני שומרת לעצמי. זה התגבר בייחוד "בזכות" כנר ארוך שיער שהצליח לגרום לי לרגרסיה בביטחון העצמי לזמן מה, כי שלו לא היה קיים בכלל... לכן, המחשבה להיפתח לאפשרות של קשר אמיתי, להראות פגיעות, חולשה, נזקקות - מקום בו יש סיכוי להיפגע שוב, זעזעה אותי עד עמקי נשמתי. עוד זכרתי את ההרגשה הכואבת, שהוציאו לי איבר מהגוף ללא הרדמה וכאבי הפאנטום נשארו.

עד שפגשתי את האריה שלי. בהתאם להרגליי, ניסיתי להרתיע אותו, להפחיד אותו עם סיפורים על בדסם, הנטייה שלי לעבור הלאה כי אני משתעממת מהר... ניסיתי למתוח את הגבולות לקצה בכל פעם מחדש, שאם לא מתאים שילך עכשיו ולא אחרי שנקשרתי. אך האריה רק הסתכל עלי בעיניו המבינות והסבלניות ולא זז ממקומו. בכל פעם בה חטפתי רגליים קרות, נזכרתי בעבר ופחדתי שיצוף ויהרוס לי, רציתי לברוח - אך הוא לא ויתר. לי או עלי. לאט לאט הוא חדר את החומות, למדתי להיפתח אליו, להתייעץ איתו ולהיעזר בו על אף העצמאות העקשנית שלי - אך השינוי הגדול מבחינתי היה לפני כמה ימים.

אני לא בוכה. ניתן לספור את הפעמים בהן בכיתי על כף יד אחת ובטח שמעולם לא ליד אדם אחר. בחודשיים האחרונים הייתי מובטלת וזה היה לאחר תקופה לא ברורה בעבודה שהשאירה אותי די מעורערת נפשית. לאחר שנחתי לי במשך חודש, התחלתי לחפש עבודה, חמושה באופטימיות הבלתי נלאית שלי בה אני תמיד מסתדרת ונוחתת על הרגליים תוך גג חודש לא משנה מה. אך לאחר שמצאתי רק מעט מקומות שהציעו דברים שבאמת עניינו אותי והמתנתי 3 שבועות לתשובה ממקום שרציתי במיוחד, התחלתי לאבד אמונה בעצמי וביד הגורל הממוזלת שלי. הזמן הפנוי הרב הותיר הרבה זמן למחשבות עם עצמי וכבר לא היטיב איתי. כשהיינו בלילה במיטה התחלתי לבכות. לא הצלחתי לעצור ולהשתלט על הדמעות, לא משנה כמה ניסיתי ובכל פעם שחשבתי לעצמי "לפחות שזה נגמר" הדמעות צפו וחזרו. הרגשתי כאילו בכיתי במשך שעות למרות שאני בטוחה שזה היה פחות, אך הכי גרוע מבחינתי היה שיש מישהו באזור שרואה אותי בוכה, בחולשתי, נזקקת. הפלא ופלא, אחרי שהצליח להרגיע אותי, הרגשתי מחוזקת יותר. הבנתי שאין דבר פסול בלהפגין חולשה ליד בן הזוג וסופסוף הבנתי מה המשמעות האמיתית של מערכת יחסים - להיות שם האחד בשביל השני.

הזמן רק עושה לי טוב.