כן, הרבה זמן לא הייתי פה. ובמסיבות. ובכלל.
אבל היצר חזק ממני.
מדי פעם מרים את ראשו.
אתמול נוצר אחד מאותם הרגעים.
הופתעתי כשהעיז להוציא את האריה מכלובו, לראשונה.
האצבעות שלו רצו לי בתוך השיער, תפסו אותו ודחפו לי את הראש מטה. הוא המשיך והפך אותי בשלל תנוחות, עושה בי כרצונו.
הייתי לרגע במקום שכמעט ושכחתי את קיומו. מוכר, עוטף, אוהב, מנחם ובטוח.
לא יכולתי להיות שם כבר כמה שנים. לא יכולתי לבטוח שוב במישהו/י עד כדי כך שאהיה למטה, כל כך נינוחה, מקבלת, מתמסרת.
אחרי כל האהבה, הרוך והתמיכה שהוא עטף אותי בהם ללא הפסקה במשך כשלוש שנים תמימות , הסדקים האחרונים בחומה שלי נפלו.
שכחתי איזו אינטימיות מופלאה נוצרת כשנשלטים או שולטים. איך בלי לשים לב בכלל, הרעבתי את הצד הזה בי? איך לא שמתי לב עד כמה הוא חסר לי? הצד הזנותי, הקינקי, הסוטה ללא גבולות, שעוקץ וקורץ...
כמובן שהתהפכתי עליו חצי שעה אחרי, נהדר להיות מתחלפת :)
לפני 12 שנים. 27 בפברואר 2012 בשעה 0:20
