לפני 16 שנים. יום שני, 27 בספטמבר 2010 בשעה 8:48
לאחרונה החלטנו שסוף סוף אנחנו בשלים לפתוח את הזוגיות שלנו לגורמים נוספים, הדורשים השקעה רבה של חום וחינוך גם יחד.
עברנו על המגוון באתרים עד שמצאנו אחת שלא יכולנו להתעלם ממנה.
"היא מדהימה" צעקתי בהתלהבות
"בא לי לאכול אותה" הוא התמוגג
מאז, חיינו השתנו.
התרגלתי להיות השולטת הבלתי מעורערת בבית, כאשר הכל סובב סביב רצונותיי המידיים.
פתאום, הקטנה הזו מחליטה בשבילי!
מתי להתייחס אליה, מתי לצאת איתה לטיול, מתי להאכיל אותה, עם מה מותר לשחק...
הניסיונות הנואשים שלי לשמר את השליטה בידי עולים בתוהו כי אני נמסה מהפרצופים שלה.
אין ברירה, מעכשיו אני והאריה בפינה בעוד הכלבה מסתובבת חופשי, אוכלת את הבית ומשאירה לנו עצמות.
ואנו? אנו אסירי תודה.