תובנות רגעיות

מעל 200 יום עברו עלי מאז שכתבתי (ונכנסתי לכאן) בפעם האחרונה. הרבה דברים יכולים לקרות ב200 יום (רק תראו מה עבר על ויליאס פוג ב60 יום!) אז הנה תמצית מרוכזת של כל העליות והמורדות, חוויות, אנקדוטות, חדשות, תובנות וכו' מזמן זה:

המיתון השפיע גם עלי בינואר כשקיצוצים גרמו לכל המחלקה שלי להיסגר. למרות זאת, יצאתי עם כספי פיצויים נאים ורכשתי איתם לוח גרפי מקצועי וסופר משוכלל בשביל העבודה ומעיל דמוי עור ארוך ושחור מנוקס בשביל הנפש 😄 בעצם, רשמית ישבתי רק שבועיים בבית ללא עבודה ועכשיו אני עובדת במשרה מלאה תוך כדי שאני כותבת מאמרים, מעצבת מודעות, מצלמת ושאר ירקות.

עדיין, זמן האבטלה הקצר השפיע עלי קשה משחשבתי ולאחר שהפנמתי ש: א. אני מתגעגעת לחיית מחמד בבית. ב.שותף שלי הוא לא תחליף לחית מחמד - השגתי לי שני חמוסים. לצערי, ביתי נעשה לשדה קרב ונאלצתי למסור אחד מהם. אז עכשיו יש לי חמוס זקן, מתפרק, מסריח וחמוד שאוהב צימוקים, דיאט קולה ועישון פסיבי.

במהלך 8 השנים האחרונות עברתי דירה 8 פעמים וגרתי עם 7 שותפים שונים אך עוד לא קרה לי שהעדפתי שהשותף כ-ן יהיה בבית, כמו שקורה עכשיו עם הידיד שעברתי לגור איתו בגבעתיים. כמובן שיש תאקלים לפעמים על דברים קטנים כמו מי יזיז את התחת עד למכולת כדי לקנות לחם (כמה חבל שהוא לא סאב) אבל רוב הזמן אנחנו מסתדרים מצויין. מסתבר שעד כדי כך טוב שאנחנו מחפשים דירה של 4 חדרי שינה בת"א: לי, לו ולאחותי וחברה שלה. טוב נו, גם לחמוס. אם ישרוד עד אז.

לגור עם ידיד שלי השפיע עלי לחיוב ולשלילה כאחד. מצד אחד, כמו שהבטיח/איים, למדתי להוריד ראש תוך כדי מעבר בין חדרי השינה שלו. הוא גם מוריד הרבה סרטים ומשחקים בשבילי (ופורנו, הו מנואל פררה בוא לארץ!) בחיבור 8 מגה שלנו. מצד שני, הפיתוי לעשן ולבהות בטלויזיה גדול מתמיד ולכן נעשתי couch potato מהגרועים ביותר. מאלו שמתעצלים לקום לשירותים. לעומת זאת, בניגוד לcouch potatos סטנדרטיים (וממתי אני אוהבת להיות סטנדרטית?), אני יורדת במשקל ובהיקפים במהירות מפחידה. לראשונה בחיי אני לא נעה קלות בין מידה L ל XL אלא נחה בבטחה בM ואפילו הג'ינס שבתקופה הרזה שלי היה צמוד עלי עכשיו נופל ממני. ככה זה כשמעשנים, רואים פאמילי גאי ומרוב עצלות קוראים לשקית במבה "ארוחת ערב".

מעבר לכל זה, הבלתי יאומן קרה ואני יוצאת עם מישהו חודשיים ועוד לא זרקתי אותו. לא רק, אני גם ממש לא רוצה לזרוק אותו. הכל זורם טבעי ונכון, בכל תחום ותחום. מדהים מכך - זה הדדי ואפילו מחייב. אך עדיין, אני מפחדת באמת ובתמים להתמסר אליו בשל החשש המצמית שזה ייגמר. לוקח המון זמן לרכוש את האמון המלא שלי אבל כשמישהו חודר את החומות שלי, קשה להוציא אותו החוצה. בתשובה לשאלה הגדולה- לא, הוא לא בדסמי. הוא furry, קינקי ופתוח להתנסויות ובהתחשב בכך שבדסם נעשה חלק קטן יותר מהחיים שלי, זה כבר לא נראה משמעותי כבעבר.

מה, אתם עוד כאן? לא חפרתי מספיק כדי שתתייאשו באמצע? 😄