והכל ייגמר
אקום בבוקר ולא תהיה יותר עבודה
לא יהיה יותר "יצא כבר לוח המשמרות?"
לא יהיה יותר לחץ של "מחר יש לי משמרת, צריך לחזור"
לא יהיה יותר לצחוק על אימייל או שיחה עם אדם בעל שאלות הזויות
לא יהיו יותר משמרות לילה שבהן נזרוק רמיזות מיניות סוטות לחלל האוויר
לא יהיו יותר משמרות לילה בהן אילל כמו חתול, אנבח ואעשה סתם קולות מוזרים
לא יהיו יותר משמרות שבהן אנשים מגלגלים את הכסא של מישהו אחר לצד השני של המוקד
לא יהיה יותר לבוא למוקד ולאמר שלום לכולם, להתחבק ולהתקשקש עד שיצעקו עלי לשבת ולהתחבר למחשב
לא יהיו יותר משמרות שאבוא, אתיישב על הכסא וישר אשאל "אפשר ללכת הביתה?" רק כדי לשמוע את אחראי המשמרת מילל בתסכול שהנה אני שוב מתחילה...
עם כל התסכול והשחיקה שבעבודה הזו בשרות לקוחות, אני אתגעגע נואשות. למרות הכל, העבודה הזו נתנה לי המון.
אילצה אותי להתמודד עם מצבים לא נעימים ולפתח אסרטיביות תוך כדי להשאר מתוקה עד כדי הקאה. נתנה לי לשפשף את האנגלית שלי ולשמוע שלל מבטאים (כולל יפנים מנסים לדבר אנגלית). הכירה לי המון חברים חדשים ומדהימים שאני יכולה לאמר בביטחון שחלק מהם ישארו חברים שלי גם לאחר העבודה ויבואו לבקר אותי בתל-אביב.
אבל הגיע זמן ללכת
ולפרוש את כנפיי בעיר הגדולה
היו שלום ותודה על הדגים
לפני 18 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 22:12
