סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תובנות רגעיות

היא רוקדת בצד במועדון. מניעה את גופה לצלילי המוזיקה. היא עוצמת את עיניה ונותנת לרעל של אליס קופר לחלחל אל עצמותיה. הוא נצמד אליה מאחורה כמו שהיא אוהבת. הריח שלו אופף אותה והראש שלה מסתחרר קלות, היא מחייכת חצי לעצמה וחצי אליו. הידיים שלו מטיילות על גופה בהתאמה לשיר, חודרות מתחת לחצאיתה המתנופפת מעלה מהריקוד וצובטות לה את הירכיים והתחת. הוא משחיל את ידיו מתחת לחולצתה במיומנות ומחלק צביטות לפיטמות הזקורות שלה. היא לא מעיזה להסתובב אליו, רק סופגת את נוכחותו. מדי פעם הוא מגניב גם צביטה לדגדגן והיא פולטת זעקה קטנה מעוצמת ההפתעה. היא מקווה שאף אחד לא שם לב ומתפלאת כשהרגשה חמימה עוברת בה בתגובה, אולי היא כן רוצה שמישהו ישים לב.
לפני 18 שנים. 13 ביוני 2006 בשעה 17:47

שעת ערביים נינוחה
אבא שלי נכנס למטבח ומודיע קבל עם ועדה:
"אני הולך לישון ומי שיעיז לעשות רעש ויעיר אותי יסבול מעונשים פיזים קשים"

אני מחליטה להתבדח וזורקת: "הו אבא, אתה יודע שעונשים פיזיים לא מפחידים אותי ויש לי סימנים להוכיח זאת"

בדיוק ברגע זה אחותי "הגאונה" מחליטה לשאול למה יש לי סימנים כחולים ביד שמאל
"מאיפה הסימנים האלה? מי תפס לך את היד כזה חזק?"

אני מסמיקה עד שורשי השיער האדומני שלי ומחליפה נושא...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י