מאז ומתמיד, לפני כל צעד שלקחתי, בחנתי את הרווח וההפסד העומדים בפניי ולרוב פרשתי לאחר שהתגלה סיכון כלשהואץ הפחד מלהיות פחות ממצויינת במשהו שבא מבחירה שלי, שיתק אותי. אותו פחד גרם לי לשאוף לנמוך ולא לשלוח קורות חיים למקומות עבודה טובים כי אני לא מספיק טובה בעיני לכלום. אותו פחד גרם לי כמעט ולאבד את עבודתי הקודמת, רק כי רצו שאתמודד עם אספקטים בעבודה שפחדתי לנסות.
אך לאחרונה, הביטחון העצמי שלי עלה כתוצאה ישירה מאותן עבודות יחידות שהגשתי אליהן מועמדות (התקבלתי לרוב המוחץ של העבודות שניסיתי) ודרשו ממני לבצע אספקטים מסויימים שמסתבר, אני עושה על הצד הטוב ביותר למרות כל החששות. לכן, המשימה שלי בזמן האחרון היא לדחוף את עצמי לבצע דברים שאני מפחדת מהם. להעז. להסתכן. העיקר- לנסות!
לפני כמה ימים קיבלתי הצעה לעבודה חדשה. התגובה הראשונית שלי היתה לסרב. איך אפשר לשקול לעזוב עבודה שהשתלבתי בה בצורה מוצלחת, מבחינת התפקיד והאנשים? איך אפשר לחשוב על לעזוב מקום שלא יפטר אותך אלא אם כן תצית את המשרד באש ותרקוד ערום במעגלים תוך ציטוט פסוקים נוצריים?
אז מה אם אני שונאת את העבודה הנוכחית כמזכירה, למרות ההערכה והאהבה שאני מקבלת מצוות המשרד? אז מה אם העבודה החדשה יותר מעניינתעם אפשרות לקידום בחברת הייטק צעירה וכיפית?
מה אם לא יהיו מרוצים ממני אחרי חודש-חודשיים ויפטרו אותי?!
אך שיחה עם אמא שלי הפכה את היוצרות. כיאה למורה, היא החלה להרצות בלחט חסר פשרות שאני מוכשרת אחרת לא היתה לוחצת עלי כל-כך ואם לא אנסה, אשאר כ חיי בעבודה משעממת שאני שונאת עם תחושת החמצה נוראית. מתי עוד אוכל לנסות אם לא עכשיו, שאין לי בעל, ילדים ומשכנתא על הראש?
השיחה השאירה בי רושם כה עז שכשאר הגעתי לראיון העבודה הייתי חדורת מוטיבציה והשפרצתי ביטחון מהאוזניים. הפגנתי בגרות, מקצועיות ונכונות להשקיע ועדיין הייתי חמודה בטירוף, כהרגלי. זה גרם למראיין להציע לי משרה אחרת, נחשבת יותר ועם שכר גבוה יותר. לפי ידיד שלי, דווקא אהבו אותי, אבל הם מראיינים אנשים נוספים, אז אני עדיין מחזיקה אצבעות.
בכל מקרה, עכשיו יש לי מוטיבציה לחפש עבודה שתתאים יותר לכישוריי :)
לפני 18 שנים. 10 בנובמבר 2006 בשעה 16:09
