מכיון שלא היו כל תגובות החולקות את אשר כתבתי בחלק הראשון אני מרשה לעצמי לראות זאת כשתיקה כהסכמה וניתן להמשיך ברעיון המהפכני, שמעשים שאנחנו עושים מצריכים בחינה שכלית (קרי, בשכל) על מנת להבדיל בין טוב לבין רע.
ידוע לי שאני משתמש במקורות יהודים לדבריי זה נובע מכך שאני יהודי ואני חושב שזה בהחלט ראוי להשתמש בפילוסופיה היהודית לאורך 3000 השנה האחרונות.
אין זה אומר שאני פוסל מקורות זרים, אני פשוט מעדיף חוכמה יהודית (תקראו לזה אפליה מתקנת).
ישנה שאלה מדהימה שנשאל הרמב"ם והוא כותב עליה בספרו מורה נבוכים (חלק ראשון, פרק ב') ואני אביא זאת במילים שלי:
אם אנו קוראים את סיפור בראשית בפשטות, נראה כי האלוקים התכוון כי האדם יהיה כמו שאר בעלי החיים, בלי שכל ובלי מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע וכאשר המרה האדם את פי האלוקים והשיג את השכל העליון ואת ההבחנה בין טוב לרע הוענש על כך.
והרמב"ם עונה על כך תשובה מופלאת כאשר הוא כותב כי שכלו של האדם היה מושלם עוד בתחילה ואין האיסור על אכילה מעץ הדעת אלא לבעלי השכל בלבד. שהרי לא ניתן איסור זה לחיות אלא רק לאדם - לבעלי השכל.
ובשכל הוא מבחין בין אמת לשקר וזה השכל שהיה לו קודם אכילתו, הוא הגמור והשלם. והטוב והרע הם מהמפורסמות ולא מהמושכלות
וקודם האכילה לא היה באדם כוח לעסוק במופרסמות ואפילו לא הבחין בדבר המפורסם ביותר לגנאי וזאת חשיפת הערווה.
כלומר, לפני האכילה האדם ידע טוב כאמת ורע כשקר ואחרי האכילה התמעט מוחו ונתערבבו המושגים אמת וטוב ורע ושקר.
כך שהיום אדם מרגיש שסלולרי מדגם ישן הוא שקרי, הוא רע. ועליו להחליפו בדגם חדש יותר, טוב יותר, אמיתי יותר.
הרמב"ם ממשיך בתשובתו ואשמח לדון בכך עם כל אדם. אך הרעיון המרכזי שאני רוצה להעביר הוא לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, אלא יש שקר ואמת
לגבי דברים שהם במפורסמות וחיצוניים לנו לא צריכה להיות לנו חשיבות כלפייהם ואם קיימת חשיבות הרי אנו אנשים נמוכים.
אבל המעשים שלנו אינם נשפטים בטוב או רע אלא אמת או שקר. כך על אדם לבחון את התנהגותו. האם הוא אמיתי לעצמו על פי קנה מידה חיצוני לו או שלא.
כפי שכתבתי כבר שלא ניתן לאדם לבדוק את ישרותו על פי הוא עצמו שאז עקום ידמה לו כישר. וזאת הנקודה, לא לחיות על פי הדמיון של טוב ורע, אלא על פי אמות מידה אמיתיות וקבועות, לא דמיוניות ואמורפיות.
והאיש שעיניו בראשו יבין.
* הדברים שאני כותב נועדו אך ורק לתת נקודת מבט שיכלית על דברים שנראים לאנשים כרוחניים. אם בסוף הקריאה אדם חושב שניסיתי לדבר פה על אמונה או על יהדות כמקור האמונה. הטעות והפחד הוא אצלו ולא בכתיבה שלי.
P/A
לפני 15 שנים. 15 בינואר 2009 בשעה 15:44