סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

P/A יוצא מהכלוב.

"כ??י ב??ר?ב ח?כ?מ?ה, ר?ב-כ??ע?ס; ו?יו?ס?יף ד??ע?ת, יו?ס?יף מ?כ?או?ב." (קהלת, א, יח)
לפני 14 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 9:50

זה כבר זמן מה שאני רוצה פשוט להגיד את זה.
אבל זה בעיה פשוט לומר את זה...
מכיוון שרוב האנשים שאני מסתובב איתם או שמסכימים איתי או שזה פשוט לא מעניין אותם.
ואני לא מחפש ח?ב?ר מהנהנים.
ומצד שני... איפה אני יכול למצוא מישהו שלא מסכים איתי (וכנראה גם לא יסכים איתי).

ככה הגעתי לכאן...

לאחרונה מתקיים ויכוח נוקב על גובה שכר הלימוד של הסטודנטים.... רגע, תיקון.
לאחרונה מתקיים ויכוח נוקב על גובה המענק של אברכים לומדי תורה.... רגע, תיקון.
לאחרונה מתקיים ויכוח נוקב על גובה המענק של אברכים לומדי תורה לעומת שכר הלימוד של הסטודנטים.
זה נכון, נכון?

עכשיו, מכיוון שאנשים אוהבים את השורה התחתונה, הנה היא – כל המאבק הזה לא קשור לשכר לימוד ו/או מענק.
כל המאבק הזה הוא ספין פוליטי של מספר אנשים שנועד לשפר את מצבם של הסטודנטים במקרה הטוב או שנועד לשפר את מצבם של אותם אינטרסנטים במקרה הפחות הטוב.

חשוב לי לציין כי אני לא מדבר על כך שכאשר סטודנט התחיל ללמוד השנה או לפני שנה או לפני 10 שנים הוא ידע בדיוק כמה הוא משלם והוא ידע בדיוק (או היה יכול לדעת) כמה אברך מקבל. אז מה השתנה???

או לחילופין שמה הקשר לעזאזל בין סטודנטים לאברכים? הראשונים לומדים מקצוע שיכניס להם כסף בעתיד ככה שהוצאות הלימודים הם סוג של השקעה. והאברכים לומדים תורה (וימשיכו ללמוד תורה ולקבל את המענק הזה גם כאשר סטודנט יתחיל לעבוד בתום הלימודים ולהרוויח 10 אלף ₪ בחודש).

ואם אומרים שאלה לומדים ואלה לומדים... אז למה לא להשוות את תנאי הסטודנטים לתנאי התלמידים בבתי הספר, זה יותר הגיוני.

ואני גם לא מדבר על זה שאחד הטיעונים מדבר על זה שהאברכים לא יצרניים, למרות שאני לא מבין מה יצרני בדוקטורנט לפילוסופיה יוונית או לספרות מודרנית שהמדינה צריכה לממן לו (דרך האוניברסיטה) את המחקר.

אני לא מדבר על כל זה, מה שכן שמפריע לי זה הדבר הבא:

תלמידי המרכז הבינתחומי בראשות פרופ' אוריאל רייכמן הכריזו על מאבק בחוק האברכים מכיוון שהוא לא שיויוני.
בשביל לסבר את האוזן עלי לציין כי במרכז הבינתחומי סטודנט משלם 30 אלף ₪ כל שנה! (בסביבות 100 אלף ₪ לתואר) בשונה מאוניברסיטאות שסטודנט משלם 10 אלף ₪ כל שנה.
עכשיו, חלקם סטודנטים למנהל עסקים וכלכלה, ואני לא מומחה גדול, אבל במקום להתנפל על מענק בגובה של 1,000 ₪ לחודש שמקבל אברך (12 אלף ₪ בשנה) לא עדיף לעבור לאוניברסיטה או לאחת המכללות הציבוריות וכך לחסוך 20 אלף ₪ כל שנה? (חיסכון של 66% בהוצאות).

השיא של תיאטרון האבסורד היה בדברים שאמר פרופ' אוריאל רייכמן נשיא הבינתחומי. שעל הממשלה להתחשב בסטודנטים ובקושי הרב במימון הלימודים. הלו???? טול קורה מבין עינייך! אתה זה שאחראי על הקשיים של הסטודנטים.

לא יכול להיות שהם יכולים לשלם על הלימודים שלהם, אלא שמה שבאמת מפריע להם זה שיש אנשים במקבלים 1,000 ש"ח בחודש, נכון?

לפני 15 שנים. 8 במרץ 2009 בשעה 22:56

החופש לבחור לא לעשות משהו רק בגלל שלא ניסיתי אותו.
החופש לעשות את מה נכון בשבילי מתוך הבנה ובנייה וראייה עתידית ולא הנאה של רגע.
החופש לראות את הדברים בצורה הנכונה ולא כפי שהמציאות מציגה אותה.
החופש לדעת מי אני באמת ולא מה שהדמיון שלי רוצה שאני אהיה.
החופש לבחור להיות מי שאני. ולא מי שמתחשק לי להיות.

חופש אמיתי זה לא לעשות הכל,
להיות חופשי זה לעשות את מה שנכון לעשות בזמן שצריך לעשות את זה.
לעשות את מה שאני רוצה לעשות מתי שאני רוצה זה לא חופש, זאת ילדותיות.

לפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 20:27

כשהייתי ילד ראיתי קרן של אור.
בדיוק בזוית העין.
הסתובבתי להסתכל אבל היא נעלמה.
אני לא יודע מה זה היה.
הילד אבד.

Comfortably Numb/ Pink Floyd

לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 23:04

אני מקוה מאוד שאני טועה אבל לא הרבה אנשים מכירים את השיר הזה.
השיר הזה נכתב לזכות תושבי הדרום ולזכות חיילי צה"ל. ובימים שבהם מבחוץ ומבפנים אנשים תוקפים את חיי צה"ל שנותנים את נפשם למען העם הזה השיר הזה הוא כמו נר אחד יחיד.
מכיוון שאני לא שמעתי על שירים נוספים גם הנר היחיד הזה בחדר שכולו חושך מפיץ המון אור.

רקפות בין הסלעים

מילים : אריאל הורוביץ.

בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה
בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה
בין פועלים זרים לשדות החיטה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

* מומלץ גם להקשיב לשיר.

לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 16:33

במהלך התואר שאני עושה יש איזה קורס אחד באמת זניח...הוא שקול בערך לקורס בהכרת הספריה. אולי קצת יותר גדול אבל באמת יחסית לשאר הקורסים אין מה להשוות.. בסך הכל נקודת זכות אחת.

בפעם הראשונה שעשיתי את הקורס לא עשיתי את העבודה המסכמת.

בפעם השנייה שעשיתי את הקורס עשיתי את רוב העבודה המסכמת אבל לא סיימתי אותה.

בפעם השלישית שעשיתי את הקורס קיבלתי על העבודה המסכמת 100 (זה לא חכמה, הייתי כבר מומחה).

אחרי שסיימתי את הקורס, ובלי שום קשר, הלכתי להלוויה של חבר. פגשתי שם חברה ותיקה, אפשר אולי לומר, היחידה שבאמת אהבה אותי למרות שהכירה אותי.

ובין המה חדש והמה נשמע דברנו על סיום של דברים (אולי בהשראת ההלוויה) וסיפרתי לה על הקורס הזה והיא סיפרה לי על משהו דומה.

ביחד חשבנו על המשפט האלמותי – "צריך לסגור דלת אחת על מנת שתפתח אחרת".

ביחד הבנו שלפעמים אנחנו בוחרים במוכר לנו על פני הלא מוכר לנו. וזה תקף בכל כך הרבה רבדים בחיינו. במערכות יחסים, בשמירה על מקום עבודה, אפילו בסיום של ספר או קורס.

הבנתי שאני לא רציתי לסיים את הקורס הזה כי אז יגיע משהו לא מוכר.
אני באופן כללי צריך לשפר את יכולתי לסיים דברים. אני נמנע מלסיים כי אז יגיע משהו חדש. ויש משהו מנחם בישן והמוכר.

אבל מה לעשות.. "צריך לסגור דלת אחת על מנת שתפתח אחרת".

לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 11:26

ביום שמש זה, בחרתי לעסוק בביטוי שכל אותם אלה שיוצאים לשתות בחברה, או אלה הבוחרים לשתות בגפם, אלה השותים כדי להיפתח או אלה השותים כדי לשכוח דבר מה או את זה שהם שותים כדי לשכוח... שיכור כלוט.

ראשית. עובדה מעניינת – השיכור הראשון המוזכר בתנ"ך הוא נח.

ו?י??ח?ל נ?ח?, א?יש? ה?א?ד?מ?ה; ו?י??ט??ע, כ??ר?ם. ו?י??ש??ת?? מ?ן-ה?י??י?ן, ו?י??ש??כ??ר; ו?י??ת?ג??ל, ב??תו?ך? א?ה?ל?ה. (בראשית, ט, כ-כא).

נח, אחרי שירד מהתיבה, אולי רצה לחגוג אולי לא היה יכול לעמוד בלחץ של בניית עולם חדש.. אבל בכל אופן. הוא יורד, נוטע כרם, ושותה לשכרה...

אבל זה דווקא מחדד יותר את השאלה. אם נח הוא השיכור הראשון אז למה שיכור כלוט ולא שיכור כנח? וזה עוד יותר מדהים שקוראים את מה שרש"י כותב שבנו של נח עשה לו בזמן שהיה שיכור.

הדבר טמון במקרה שקרה ללוט בזמן שהיה שיכור...

הסיפור מובא בספר בראשית בפרק יט'. אנחנו מצטרפים ללוט ולשתי בנותיו לאחר שהם אלה היחידים שיצאו מסדום בחיים (ראה פוסט מוקדם יותר) ומתיישבים לא הרחק מסדום, בהר...

ו?ת??אמ?ר ה?ב??כ?יר?ה א?ל-ה?צ??ע?יר?ה, א?ב?ינו? ז?ק?ן; ו?א?יש? א?ין ב??א?ר?ץ ל?בו?א ע?ל?ינו?, כ??ד?ר?ך? כ??ל-ה?א?ר?ץ. לב ל?כ?ה נ?ש??ק?ה א?ת-א?ב?ינו? י?י?ן, ו?נ?ש??כ??ב?ה ע?מ?ו?; ו?נ?ח?י??ה מ?א?ב?ינו?, ז?ר?ע.

האחות הבכירה, לאור העבר של העולם בזמן המבול, משוכנעת שהם שלושת האנשים היחידים שנותרו בעולם. ועולה לה רעיון גאוני.. להוליד ילדים בעזרת האבא.

ו?ת??ש??ק?ין? א?ת-א?ב?יה?ן י?י?ן, ב??ל??י?ל?ה הו?א; ו?ת??ב?א ה?ב??כ?יר?ה ו?ת??ש??כ??ב א?ת-א?ב?יה?, ו?ל?א-י?ד?ע ב??ש??כ?ב?ה? ו?ב?קו?מ?ה?.

ו?י?ה?י, מ?מ??ח?ר?ת, ו?ת??אמ?ר ה?ב??כ?יר?ה א?ל-ה?צ??ע?יר?ה, ה?ן-ש??כ?ב?ת??י א?מ?ש? א?ת-א?ב?י; נ?ש??ק?נ?ו? י?י?ן ג??ם-ה?ל??י?ל?ה, ו?ב?א?י ש??כ?ב?י ע?מ?ו?, ו?נ?ח?י??ה מ?א?ב?ינו?, ז?ר?ע.

ו?ת??ש??ק?ין? ג??ם ב??ל??י?ל?ה ה?הו?א, א?ת-א?ב?יה?ן--י?י?ן; ו?ת??ק?ם ה?צ??ע?יר?ה ו?ת??ש??כ??ב ע?מ?ו?, ו?ל?א-י?ד?ע ב??ש??כ?ב?ה? ו?ב?ק?מ?ה?. ו?ת??ה?ר?ין? ש??ת??י ב?נו?ת-לו?ט, מ?א?ב?יה?ן.

ו?ת??ל?ד ה?ב??כ?יר?ה ב??ן, ו?ת??ק?ר?א ש??מו? מו?א?ב: הו?א א?ב?י-מו?א?ב, ע?ד-ה?י?ו?ם. ו?ה?צ??ע?יר?ה ג?ם-ה?וא י?ל?ד?ה ב??ן, ו?ת??ק?ר?א ש??מו? ב??ן-ע?מ??י: הו?א א?ב?י ב?נ?י-ע?מ?ו?ן, ע?ד-ה?י?ו?ם.

לוט, בהיותו שיכור, שכב עם שתי בנותיו בשני לילות נפרדים, ואף הצליח לעבר אותן...

עכשיו, זה נקרא 'לתפוס ראש'.

במאמר מוסגר אציין כי האחות הבכירה היא זו שייסדה את העם המואבי... שלעם שלנו יש קשר מאוד חשוב עם חלק מצאצאיהם. הן בעבר, ובעיקר לעתיד לבוא...

והאיש שעיניו בראשו – יבין.

לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 10:20

אני אוהב מאוד להתחיל לכתוב בלי לדעת מה תהיה המילה הבאה. אמנם 99% מהכתיבה הזאת מתחילה בדיוק ככה, ואותם 99% גם מסתיימים בתשובה 'לא' לשאלה 'האם ברצונך לשמור את השינויים בDoument1?'

מזה זמן או שניים אני מסתובב פה בייננו, חצי מסתכל, חצי בוהה... מתערבב קצת יותר, מתלכלך קצת פחות(?).

כנראה שהדבר שחיפשתי הוא שיאמרו לי שאני לא אדם רע... ואמנם, שמעתי מספר פעמים שאני אדם טוב.. ואמנם זה מבוסס על כמעט שום דבר, אבל זה לא כזה מנותק מהמציאות.

אני באמת לא אדם רע. אני משתדל לפנות בנימוס לנשים, אני משתדל להקשיב, אני משתדל לתת תשומת לב. ואם אפשר, אני גם משתדל לעזור.

משתדל... זאת מילה ממש מקסימה בעיניי.. היא טומנת בתוכה את כל המהות של האדם.

מצד אחד האדם רוצה אבל לא יודע אם הוא יכול.. אז הוא מבטיח 'להשתדל'.
מצד שני האדם רוצה לחייב מישהו מבלי לחייב אותו.. הוא מבקש אם הוא רק יכול 'להשתדל' (מילת מפתח לכל אמא יהודייה כשרה לשימוש חופשי כלפי ילדיה).

ובאמת, אני חושב שהייתי בסדר אם כל מי שדיבר איתי. אבל לאט לאט התרוקנתי, התעייפתי. לא פיזית, נפשית.

חוק הכלים השלובים טוען כי גובה נוזל בכלים שלובים ישאף להיות שווה. מבחינה פיזיקאלית, מושתת חוק כלים שלובים על עקרון האנרגיה המינימאלית. בהינתן מגוון מצבים אפשריים שהמערכת יכולה להימצא בהם, המערכת תימצא במצב בעל האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר, כל עוד המערכת יכולה לעבור בקלות בין מצבים (באדיבות ויקיפדיה).

כאשר שני בני אדם נמצאים בקשר בריא, מעבר האנרגיה בין השניים תמיד ישאף להיות שווה כאשר כל אחד מבני הזוג ירצה להעניק מעצמו וירצה להתמלא על ידי הבן זוג. ועל ידי כך, תמיד יישאר איזון בין בני הזוג.

באופן אישי אני חושב שהאיזון הזה קיים בין בן אדם לכל דבר ביקום.. אדם שמשתמש בטבע מוכרח להחזיר לו על מנת לשמור על האיזון ההרמוני.

מים עושים את זה באופן מושלם כי הם מים.. אנחנו עשויים רק מ- 60-70 אחוזים של מים אז אולי בגלל זה אנחנו לא מצליחים לשמור על ההרמוניה באופן מושלם.

כאשר שני בני אדם מצויים בקשר ואחד שואב כוחות ותמיכה מהשני מבלי להעניק בחזרה בהכרח ייווצר מצב של חוסר אצל האחד ועודף אצל השני.

על פניו נדמה כי עדיף להיות בצד של העודף ולא של החוסר ואולי בגלל זה אנשים קודם מעדיפים לשאוב ואחר כך (אם בכלל) להעניק בחזרה. על מנת שבאופן קבוע הם לא יהיו במחסור.

אני טוען שאם כבר הקשר אינו בהרמוניה, אז עדיף להיות בחוסר. וזאת מהסיבה שלדעתי אנחנו באיזון עם כל דבר אורגאני ולכן כאשר אדם חסר ממשיך אל העולם. העולם מתוקף חוק הכלים השלובים יעניק לו את האנרגיות החסרות. ואלו אנרגיות יותר נקיות, טהורות ומדויקות לכלי הקיבול של האדם.

לעומתו, האדם העודף יצא לעולם עם עודף של מטען בגופו ומתוקף החוק, העולם ישאב ממנו את אותו העודף. אותו אדם, שהתרגל כבר לרמה מסוימת של מטען, ירגיש כאילו הוא מצוי בחוסר שאמנם הוא מצוי באיזון. כלומר, האיזון הבסיסי שלו התקלקל והוא זקוק למטען נוסף רק על מנת להרגיש יציב (מכור).

רק עבודה קשה ואמיתית עם עצמו יוכלו לעזור לאותו מכור על מנת לכייל את האיזון הבסיסי שלו ולחזור להיות אדם 'נורמאלי'.

כמובן שמכיוון שאין רק שני אנשים בעולם מדובר למעשה במערכת מדהימה הכוללת את כולנו כאשר אחד מגיע לחיבור עם האחר שכבר יש לו חוסר מעברו ולשני יש עודף מעברו וכך כולנו למעשה מאזנים אחד את השני.

ישאל השואל - אם כך, אם אני שואב באופן קבוע זה אומר שזהו תפקידי כי בסוף המערכת מייצבת את כל העולם ואני למעשה רק עושה את תפקידי.

זהו הבל הבלים וזה שקול לאדם שישב בבית כל היום ויתפלל לאלוהים שהוא יצליח למצוא עבודה.

אמנם, המערכת אכן תהיה תמיד בהרמוניה ואל לו לאותו יחיד לחשוב שהוא מסוגל להזיק ולו במעט לאותה מערכת אינסופית. אך עם זאת, חוסר השתדלות בהבנה של נתינה או לקיחה מצד האדם וחוסר מילוי תפקידו ישאירו רק אותו עצמו במצב לא 'נורמאלי'. או כאדם עייף ומותש או כאדם בעודף אנרגיה שתסתיים בנפילה כואבת מאוד.

יאמר האומר – ובכן, דבר זה ברור לכל אדם שמאמין בהרמוניה וכל שאר שיטות העידן החדש למינם... יכול להיות שזה נכון, גם אם זה כתוב במקום כלשהו, אני לא קראתי את זה וכתבתי את זה קודם.

• אין הנאמר כאן מופנה לאף אדם באופן אישי אלא נועד לשיפור האני, החברה והאנושות.

האלבום החדש של אסף אמדורסקי מומלץ בחום.

לפני 15 שנים. 27 בינואר 2009 בשעה 0:15

Sad Song

Oasis

Sing a sad song
In a lonely place
Try to put a word in for me
It's been so long
Since I found this place
You better put in two or three

We as people, are just walking 'round
Our heads are firmly fixed in the ground
What we don't see
Well it can't be real
What we don't touch we cannot feel


Where we're living in this town
The sun is coming up and it's going down
But it's all just the same at the end of the day

And we cheat and we lie
Nobody says it's wrong
So we don't ask why
Cause it's all just the same at the end of the day

We're throwing it all away
We're throwing it all away
We're throwing it all away at the end of the day

If you need it
Something I can give
I know I'd help you if I can
If your honest and you say that you did
You know that I would give you my hand
Or a sad song
In a lonely place
I'll try to put a word in for you
Need a shoulder? well if that's the case
You know there's nothing I wouldn't do

Where we're living in this town
The sun is coming up and it's going down
But it�s all just the same at the end of the day
When we cheat and we lie
Nobody says it's wrong
So we don't ask why
Cause it's all just the same at the end of the day

Don't throw it all away
Throwing it all away

You're throwing it all away at the end of the day

ותודה לכל בני האדם.

לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 20:34

רבים (במיוחד בקרב שוכני האתר) נוהגים להשתמש בביטוי "סדום ועמורה"

ואחרי שהם מספרים לי מה היה במסיבה שהיה סדום ועמורה אני חושב לעצמי שאם אנשי סדום היו שם הם היו חושבים שזה ערב רגוע בסדום... אז על מנת שהמוניטין של סדום לא יפגם, החלטתי לספר מקרה קצר כפי שהוא מובא בספר בראשית...

אנחנו מצטרפים לסיפור אחרי שהמלאכים עזבו את אברהם בדרכם לסדום. מלאך אחד להציל את לוט ומשפחתו ומלאך אחד להשמיד את סדום... חלוקת עבודה יפה.

ו?י??ב?או? ש??נ?י ה?מ??ל?א?כ?ים ס?ד?מ?ה, ב??ע?ר?ב, ו?לו?ט, י?ש??ב ב??ש??ע?ר-ס?ד?ם; ו?י??ר?א-לו?ט ו?י??ק?ם ל?ק?ר?את?ם, ו?י??ש??ת??חו? א?פ??י?ם א?ר?צ?ה.
ו?י??אמ?ר ה?נ??ה נ??א-א?ד?נ?י, סו?רו? נ?א א?ל-ב??ית ע?ב?ד??כ?ם ו?ל?ינו? ו?ר?ח?צו? ר?ג?ל?יכ?ם, ו?ה?ש??כ??מ?ת??ם, ו?ה?ל?כ?ת??ם ל?ד?ר?כ??כ?ם; ו?י??אמ?רו? ל??א, כ??י ב?ר?חו?ב נ?ל?ין.
ו?י??פ?צ?ר-ב??ם מ?א?ד--ו?י??ס?רו? א?ל?יו, ו?י??ב?או? א?ל-ב??יתו?; ו?י??ע?ש? ל?ה?ם מ?ש??ת??ה, ו?מ?צ?ו?ת א?פ?ה ו?י??אכ?לו?.

עכשיו פה לוט עבר על עברה חמורה מאוד בסדום... הוא הזמין אותם הביתה. והמלאכים ידעו שזה אסור ולכן סירבו, אבל הוא התעקש והם הסכימו (מבוסס על מדרש)...

ט?ר?ם, י?ש??כ??בו?, ו?א?נ?ש??י ה?ע?יר א?נ?ש??י ס?ד?ם נ?ס?ב?ו? ע?ל-ה?ב??י?ת, מ?נ??ע?ר ו?ע?ד-ז?ק?ן: כ??ל-ה?ע?ם, מ?ק??צ?ה.

שמועות בסדום עוברות מהר.. ועוד לפני שהאורחים נשכבים לישון כל האנשים של סדום מגיעים לביתו של לוט.

ו?י??ק?ר?או? א?ל-לו?ט ו?י??אמ?רו? לו?, א?י??ה ה?א?נ?ש??ים א?ש??ר-ב??או? א?ל?יך? ה?ל??י?ל?ה; הו?צ?יא?ם א?ל?ינו?, ו?נ?ד?ע?ה א?ת?ם.

ואנשי סדום קוראים ללוט ושואלים אותו איפה האורחים מכיוון שהם רוצים ......כולם היו בשיעורי תנ"ך נכון?

ו?י??צ?א א?ל?ה?ם לו?ט, ה?פ??ת?ח?ה; ו?ה?ד??ל?ת, ס?ג?ר א?ח?ר?יו. ו?י??אמ?ר: א?ל-נ?א א?ח?י, ת??ר?עו?.

ה?נ??ה-נ?א ל?י ש??ת??י ב?נו?ת, א?ש??ר ל?א-י?ד?עו? א?יש?--או?צ?יא?ה-נ??א א?ת?ה?ן א?ל?יכ?ם, ו?ע?ש?ו? ל?ה?ן כ??ט?ו?ב ב??ע?ינ?יכ?ם; ר?ק ל?א?נ?ש??ים ה?א?ל, א?ל-ת??ע?ש?ו? ד?ב?ר, כ??י-ע?ל-כ??ן ב??או?, ב??צ?ל ק?ר?ת?י.

בעברית מודרנית על מנת שלא יהיה איש שחושב שהוא מדמיין.. לוט מבקש מהאנשים שלא יעשו רע לאורחים שלו והוא מציע במקום את שתי בנותיו הבתולות לשימוש חופשי! הסיבה של לוט מאוד אצילית.. הוא יתן את בנותיו במקום האורחים כי הוא אחראי עליהם בתור המארח..

ו?י??אמ?רו? ג??ש?-ה?ל?א?ה, ו?י??אמ?רו? ה?א?ח?ד ב??א-ל?גו?ר ו?י??ש??פ??ט ש??פו?ט--ע?ת??ה, נ?ר?ע ל?ך? מ?ה?ם; ו?י??פ?צ?רו? ב?א?יש? ב??לו?ט מ?א?ד, ו?י??ג??ש?ו? ל?ש??ב??ר ה?ד??ל?ת.

אנשי סדום מסרבים להצעה המפתה של לוט ומסבירים לו שאין פה מקום לעסקא. אלא אלה חוקי סדום... הגיע אורח לעיר? חובה לעשות עליו סיבוב...

זוהי סדום ילדה...

* הסיפור המלא מופיע בספר בראשית פרק י"ט. סיפורים נוספים ניתן למצוא בגמרא ובמדרשים השונים.

לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 17:46

לפעמים קורה שהחרמנות משתלטת עלי. לא שהאיבר מתקשה. אלא שהחרמנות משתלטת על המוח.
זה גם לא קורה כי השעה 4 אחרי הצהריים או כי אכלתי בשר.
זה קורה כי הייתה סיטואציה עם מתח מיני עצום. והסיטואציה עצמה לא חייבת להיות מינית, זאת בכלל יכולה להיות שיחה שזרמה בצורה נפלאה. אבל משהו מתחת לפני השטח ברור לי וגם ברור לי שהצד השני מודע לזה.
לא אומרים את זה, גם לא מדברים על זה, אבל זה שם.

במצב הזה המוח מפנה את כל כוחו לחרמנות הזאת (וזה לא כוח דל שפועל במוח בניגוד למה שחושבים). המוח לא חושב על זה אבל גם הוא לא יכול לחשוב על שום דבר אכן חוץ מזה.
זה כמו מכונית שנוסעת במלוא העוצמה בהילוך סרק. עד אשר תגיע ההזדמנות.

החרמנות הזאת בשכל עולה באלף מונים על חרמנות של העיניים או החרמנות של המגע או של המילים.
החרמנות הזאת היא לא חרמנות גלויה, היא חרמנות מתגנבת.

היא מטעינה את הגבר והיא מחיה אותו.
כמה אירוני מה שקורה אחרי שגבר גומר...

אבל זאת לדעתי הנקודה המרכזית והחשובה ביותר. מה הגבר עושה שהוא חרמן ככה.
אתאר זאת שוב.
המוח לא חושב על דבר, לא על זה ולא על דבר מלבד זה.
הסבלנות של האדם מתקצרת כתוצאה מחוסר החשיבה במוח. הכל אינסטינקטיבי. הכל עכשיו.
(אולי בזכות זה חלק מהפניות אליכן גובלות בחוצפה מהצד השני של הגבול).

ואם הגבר יאונן וגמור ויפרוק... זה יגמר עד הפעם הבאה.
וההרגשה של רגע אחרי האורגזמה היא בדיוק הפוכה לזאת שהייתה רגע לפני.

עכשיו רק הבנתי למה נשים אוהבות להתחבק אחרי סקס... כי אין משהו אחר לעשות איתו.

אבל אם הגבר יתאפק, יטען יותר, ישמור על עצמו (ברמות נורמאליות, לא למשך שנים) הוא יצליח לעשות דברים שמעולם לא הצליח... אחרי הכל תראו את החנונים.


*** גילוי נאות, כתיבה זו נעשתה תוך כדי הרגשת חרמנות אדירה, עימכן ההבנה.