אני אוהב מאוד להתחיל לכתוב בלי לדעת מה תהיה המילה הבאה. אמנם 99% מהכתיבה הזאת מתחילה בדיוק ככה, ואותם 99% גם מסתיימים בתשובה 'לא' לשאלה 'האם ברצונך לשמור את השינויים בDoument1?'
מזה זמן או שניים אני מסתובב פה בייננו, חצי מסתכל, חצי בוהה... מתערבב קצת יותר, מתלכלך קצת פחות(?).
כנראה שהדבר שחיפשתי הוא שיאמרו לי שאני לא אדם רע... ואמנם, שמעתי מספר פעמים שאני אדם טוב.. ואמנם זה מבוסס על כמעט שום דבר, אבל זה לא כזה מנותק מהמציאות.
אני באמת לא אדם רע. אני משתדל לפנות בנימוס לנשים, אני משתדל להקשיב, אני משתדל לתת תשומת לב. ואם אפשר, אני גם משתדל לעזור.
משתדל... זאת מילה ממש מקסימה בעיניי.. היא טומנת בתוכה את כל המהות של האדם.
מצד אחד האדם רוצה אבל לא יודע אם הוא יכול.. אז הוא מבטיח 'להשתדל'.
מצד שני האדם רוצה לחייב מישהו מבלי לחייב אותו.. הוא מבקש אם הוא רק יכול 'להשתדל' (מילת מפתח לכל אמא יהודייה כשרה לשימוש חופשי כלפי ילדיה).
ובאמת, אני חושב שהייתי בסדר אם כל מי שדיבר איתי. אבל לאט לאט התרוקנתי, התעייפתי. לא פיזית, נפשית.
חוק הכלים השלובים טוען כי גובה נוזל בכלים שלובים ישאף להיות שווה. מבחינה פיזיקאלית, מושתת חוק כלים שלובים על עקרון האנרגיה המינימאלית. בהינתן מגוון מצבים אפשריים שהמערכת יכולה להימצא בהם, המערכת תימצא במצב בעל האנרגיה הפוטנציאלית הנמוכה ביותר, כל עוד המערכת יכולה לעבור בקלות בין מצבים (באדיבות ויקיפדיה).
כאשר שני בני אדם נמצאים בקשר בריא, מעבר האנרגיה בין השניים תמיד ישאף להיות שווה כאשר כל אחד מבני הזוג ירצה להעניק מעצמו וירצה להתמלא על ידי הבן זוג. ועל ידי כך, תמיד יישאר איזון בין בני הזוג.
באופן אישי אני חושב שהאיזון הזה קיים בין בן אדם לכל דבר ביקום.. אדם שמשתמש בטבע מוכרח להחזיר לו על מנת לשמור על האיזון ההרמוני.
מים עושים את זה באופן מושלם כי הם מים.. אנחנו עשויים רק מ- 60-70 אחוזים של מים אז אולי בגלל זה אנחנו לא מצליחים לשמור על ההרמוניה באופן מושלם.
כאשר שני בני אדם מצויים בקשר ואחד שואב כוחות ותמיכה מהשני מבלי להעניק בחזרה בהכרח ייווצר מצב של חוסר אצל האחד ועודף אצל השני.
על פניו נדמה כי עדיף להיות בצד של העודף ולא של החוסר ואולי בגלל זה אנשים קודם מעדיפים לשאוב ואחר כך (אם בכלל) להעניק בחזרה. על מנת שבאופן קבוע הם לא יהיו במחסור.
אני טוען שאם כבר הקשר אינו בהרמוניה, אז עדיף להיות בחוסר. וזאת מהסיבה שלדעתי אנחנו באיזון עם כל דבר אורגאני ולכן כאשר אדם חסר ממשיך אל העולם. העולם מתוקף חוק הכלים השלובים יעניק לו את האנרגיות החסרות. ואלו אנרגיות יותר נקיות, טהורות ומדויקות לכלי הקיבול של האדם.
לעומתו, האדם העודף יצא לעולם עם עודף של מטען בגופו ומתוקף החוק, העולם ישאב ממנו את אותו העודף. אותו אדם, שהתרגל כבר לרמה מסוימת של מטען, ירגיש כאילו הוא מצוי בחוסר שאמנם הוא מצוי באיזון. כלומר, האיזון הבסיסי שלו התקלקל והוא זקוק למטען נוסף רק על מנת להרגיש יציב (מכור).
רק עבודה קשה ואמיתית עם עצמו יוכלו לעזור לאותו מכור על מנת לכייל את האיזון הבסיסי שלו ולחזור להיות אדם 'נורמאלי'.
כמובן שמכיוון שאין רק שני אנשים בעולם מדובר למעשה במערכת מדהימה הכוללת את כולנו כאשר אחד מגיע לחיבור עם האחר שכבר יש לו חוסר מעברו ולשני יש עודף מעברו וכך כולנו למעשה מאזנים אחד את השני.
ישאל השואל - אם כך, אם אני שואב באופן קבוע זה אומר שזהו תפקידי כי בסוף המערכת מייצבת את כל העולם ואני למעשה רק עושה את תפקידי.
זהו הבל הבלים וזה שקול לאדם שישב בבית כל היום ויתפלל לאלוהים שהוא יצליח למצוא עבודה.
אמנם, המערכת אכן תהיה תמיד בהרמוניה ואל לו לאותו יחיד לחשוב שהוא מסוגל להזיק ולו במעט לאותה מערכת אינסופית. אך עם זאת, חוסר השתדלות בהבנה של נתינה או לקיחה מצד האדם וחוסר מילוי תפקידו ישאירו רק אותו עצמו במצב לא 'נורמאלי'. או כאדם עייף ומותש או כאדם בעודף אנרגיה שתסתיים בנפילה כואבת מאוד.
יאמר האומר – ובכן, דבר זה ברור לכל אדם שמאמין בהרמוניה וכל שאר שיטות העידן החדש למינם... יכול להיות שזה נכון, גם אם זה כתוב במקום כלשהו, אני לא קראתי את זה וכתבתי את זה קודם.
• אין הנאמר כאן מופנה לאף אדם באופן אישי אלא נועד לשיפור האני, החברה והאנושות.
האלבום החדש של אסף אמדורסקי מומלץ בחום.
לפני 15 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 10:20