P/A יוצא מהכלוב.

לפעמים קורה שהחרמנות משתלטת עלי. לא שהאיבר מתקשה. אלא שהחרמנות משתלטת על המוח.
זה גם לא קורה כי השעה 4 אחרי הצהריים או כי אכלתי בשר.
זה קורה כי הייתה סיטואציה עם מתח מיני עצום. והסיטואציה עצמה לא חייבת להיות מינית, זאת בכלל יכולה להיות שיחה שזרמה בצורה נפלאה. אבל משהו מתחת לפני השטח ברור לי וגם ברור לי שהצד השני מודע לזה.
לא אומרים את זה, גם לא מדברים על זה, אבל זה שם.

במצב הזה המוח מפנה את כל כוחו לחרמנות הזאת (וזה לא כוח דל שפועל במוח בניגוד למה שחושבים). המוח לא חושב על זה אבל גם הוא לא יכול לחשוב על שום דבר אכן חוץ מזה.
זה כמו מכונית שנוסעת במלוא העוצמה בהילוך סרק. עד אשר תגיע ההזדמנות.

החרמנות הזאת בשכל עולה באלף מונים על חרמנות של העיניים או החרמנות של המגע או של המילים.
החרמנות הזאת היא לא חרמנות גלויה, היא חרמנות מתגנבת.

היא מטעינה את הגבר והיא מחיה אותו.
כמה אירוני מה שקורה אחרי שגבר גומר...

אבל זאת לדעתי הנקודה המרכזית והחשובה ביותר. מה הגבר עושה שהוא חרמן ככה.
אתאר זאת שוב.
המוח לא חושב על דבר, לא על זה ולא על דבר מלבד זה.
הסבלנות של האדם מתקצרת כתוצאה מחוסר החשיבה במוח. הכל אינסטינקטיבי. הכל עכשיו.
(אולי בזכות זה חלק מהפניות אליכן גובלות בחוצפה מהצד השני של הגבול).

ואם הגבר יאונן וגמור ויפרוק... זה יגמר עד הפעם הבאה.
וההרגשה של רגע אחרי האורגזמה היא בדיוק הפוכה לזאת שהייתה רגע לפני.

עכשיו רק הבנתי למה נשים אוהבות להתחבק אחרי סקס... כי אין משהו אחר לעשות איתו.

אבל אם הגבר יתאפק, יטען יותר, ישמור על עצמו (ברמות נורמאליות, לא למשך שנים) הוא יצליח לעשות דברים שמעולם לא הצליח... אחרי הכל תראו את החנונים.


*** גילוי נאות, כתיבה זו נעשתה תוך כדי הרגשת חרמנות אדירה, עימכן ההבנה.