במהלך התואר שאני עושה יש איזה קורס אחד באמת זניח...הוא שקול בערך לקורס בהכרת הספריה. אולי קצת יותר גדול אבל באמת יחסית לשאר הקורסים אין מה להשוות.. בסך הכל נקודת זכות אחת.
בפעם הראשונה שעשיתי את הקורס לא עשיתי את העבודה המסכמת.
בפעם השנייה שעשיתי את הקורס עשיתי את רוב העבודה המסכמת אבל לא סיימתי אותה.
בפעם השלישית שעשיתי את הקורס קיבלתי על העבודה המסכמת 100 (זה לא חכמה, הייתי כבר מומחה).
אחרי שסיימתי את הקורס, ובלי שום קשר, הלכתי להלוויה של חבר. פגשתי שם חברה ותיקה, אפשר אולי לומר, היחידה שבאמת אהבה אותי למרות שהכירה אותי.
ובין המה חדש והמה נשמע דברנו על סיום של דברים (אולי בהשראת ההלוויה) וסיפרתי לה על הקורס הזה והיא סיפרה לי על משהו דומה.
ביחד חשבנו על המשפט האלמותי – "צריך לסגור דלת אחת על מנת שתפתח אחרת".
ביחד הבנו שלפעמים אנחנו בוחרים במוכר לנו על פני הלא מוכר לנו. וזה תקף בכל כך הרבה רבדים בחיינו. במערכות יחסים, בשמירה על מקום עבודה, אפילו בסיום של ספר או קורס.
הבנתי שאני לא רציתי לסיים את הקורס הזה כי אז יגיע משהו לא מוכר.
אני באופן כללי צריך לשפר את יכולתי לסיים דברים. אני נמנע מלסיים כי אז יגיע משהו חדש. ויש משהו מנחם בישן והמוכר.
אבל מה לעשות.. "צריך לסגור דלת אחת על מנת שתפתח אחרת".
לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 16:33
