הדיבור שלו היה מרשים למרות שבשטף דיבורו הוא בלע מילים אחדות.
הם קבעו להיפגש בשמונה הוא יגיע לאסוף אותה מביתה והם ייסעו לבלות ביחד.
בדרך אליה הוא הבין שהוא טעה בדרך ובלחץ רב הצליח להגיע בשמונה וחמישה – עדיין, היא לא הייתה מוכנה.
הוא החנה את האוטו לרגע בצד והמתין לה מחוץ לאוטו עם פרח ביד וחיוך מקרין אור.
היא הופיעה למולו מטופחת ומגונדרת. עם שמלת ערב וגרביונים שמסתירים מספר חתכים שאירעו לה בזמן שגילחה את רגליה 40 דקות קודם לכן.
הוא בירך אותה בערב טוב והיא חייכה כשהעניק לה את הפרח. היא שאלה אותו לשלומו אך את תשובתו כבר לא שמעה – המכונית שלו חסמה חניה שנהג אחר רצה ממנה לצאת והחל לצפצף.
מיהרו השניים לתוך המכונית, הוא אפילו ביקש סליחה מהנהג החסום – את הרעיון לפתוח לכבודה את הדלת הוא זנח כאשר אותו נהג כבר איבד את סבלנותו והחל 'לברך' אותם בדרכו המקורית.
השיחה באוטו קלחה והייתה די נוחה לשניהם. האוטו אמנם לא היה מפואר אך היא ידעה מבעוד מועד שהגבר יציב כלכלית אך לא מבוסס. אבל היא ממילא לא חיפשה נסיך עשיר, אלא קיוותה יותר לנסיך ישר. אז היא הרגישה די בנוח איתו באוטו – מלבד שהחל לרדת גשם והתברר שהחלון בצד שלה אינו נסגר לחלוטין.
הוא דאג לשאול אותה עוד בשיחת ההכרות הראשונה איזה אוכל היא אוהבת והוא נורא שמח שאוכל פשוט זאת המנה האהובה עליה.
תוך כדי הנסיעה הוא סיפר לה על מסעדה קטנה בפלורנטין שהוא הכיר בתקופה שהוא עבד באזור וספק הציע ספק החליט כבר לקחת אותם לשם. היא מאוד שמחה שהוא גבר שיודע לקבל החלטות ולהוביל.
כשהגיעו הזוג לאזור הוא בקלות מצא חניה ומן חיוך של הבנה סודית עלה על פניהם. אך כמה מהר הם לא הבינו איך זה שלקח לו שלושה ניסיונות להחנות את המכונית בצורה חלקה.
בעודם יושבים באוטו ממשיכים בשיחתם עד אשר הגשם ישכך מעט הוא הבין את מה שהיא הבינה כבר שנכנסה לאוטו בתחילה. יש סיכוי ליותר מאהבה.
המשיכו לשבת באותה מכונית אפילו עישנו ג'וינט שהיא הביאה כך על דעת עצמה. באותם רגעים של הבנה וקרבה מוחית לא היה קיים עבורם דבר בעולם זולת הם עצמם. אפילו הגשם שבינתיים פסק לא היווה סיבה מספיק טובה בשבילם לשנות אוירה.
באותו הרגע של שכרון חושים החל להתנהג שיר ברדיו שהתברר ששניהם אוהבים. כיאה לאנשים שמחים ובריאים (וקצת מעושנים) הגבירו את עוצמת הקול והחלו לשיר עם הרדיו בצוותא. אך כגודל העלייה כך עוצמת הנפילה שבאמצע הפזמון השני הופסק השיר לטובת 'מהדורת חדשות קצרה'.
יצאו מהאוטו עם הרגשה קצת חמצמצה, אצלה אולי זה היה יותר בגלל שלא הייתה שתייה באוטו שתקל על הגרון הניחר מעישון ג'וינט בלי פילטר. אבל אצלו זה היה דבר יותר מהותי. מהדורת החדשות סימנה לו שעה עגולה ובניגוד לתחושה שעלתה לו שהנה השעה תשע, כמה מופתע הוא היה לגלות שהנה עוד שעתיים כבר חצות. גם היא מעט הופתעה אל מאוד שמחה לגלות שהם העבירו כשעה וחצי של שיחה ועיניו אפילו פעם אחת לא דיברו אל תוך מחשוף שמלתה.
אך כאמור דאגתו הייתה יותר מהותית, מה עם אותה מסעדה, שעליה הוא החליט ונסע, מה עם בשעה כזו היא כבר סגורה?
גם בגלל גרונה הניחר וגם בגלל חששו המוגבר התהלכו השניים בדרך שבין המכונית לבין אותה מסעדה בצורה יותר שקטה. לא היה זה השקט המעיק וגם לא שתיקה רועמת, הרגיש להם (מי יותר ומי פחות) נוח להתהלך גם בשתיקה.
דאגת הגבר על שעות הפעילות של אותה מסעדה פרחו מראשו כאשר ראה שלט מואר ופעילות הומה.
נכנסו השניים והתיישבו לשולחן. כמה נאה היה בעיניו כאשר בעל המסעדה ניגש ודרש בשלומו והתעניין במעשיו. גם בעיניה היה הדבר נאה, כי היה נראה כי הגבר שאיתה אדם ישר שאכן מכיר טוב את המסעדה ויותר מכך, צורת הדיבור של בעל המסעדה כלפי בן זוגה הבהיר לה כי זה האחרון הוא אדם אהוב ונחמד, מכבד ומכובד. ואין דרך טובה לדעת על טיבו של אדם אלא לפי הדרך שאחרים מתייחסים אליו.
נשארו השניים לבדם. לא לפני שהזמינו מים לגרונם להרוות את גרונם. ושמחו עוד יותר שבעל המסעדה שלח בקבוק יין על חשבונו רק בזכות נוכחותם.
חזרה השיחה בין השניים לקלוח והיין כידוע עוזר את הלב לפתוח. כך נהנו וצחקו עד אשר באה המלצרית עם התפריטים. שוד ושבר, זאת כבר לא אותה מסעדת פועלים.
היין אולי היה צריך להדליק אצלם נורה אדומה אך במקום החומוס, הבשר והסלטים היו צריכים לבחור בין מרק אבוקדו לסלט תאנים.
נפלו קצת פניהם. הוא בגלל תחושת אכזבה, היא יותר מבטן מקרקרת שלאוכל כל כך קיוותה אך אפילו לרגע לא התכוונה להחליף את עלי הגפן הממולאים שעליה חלמה בעגבניות מיובשות עם גרעיני רימונים.
שילמו על היין ובקשו סליחה ודרשו הסבר, בעל המסעדה אמר, כי זה האופנה החדשה, מסעדות צמחוניות או טבעוניות הוא אפילו לא זוכר.
השעה הייתה כבר לקראת חצות, את דרכם אל האוטו עשו באותה השתיקה, אך הפעם החל בראשה של האשה לחדור מן הרהור אודות אותו הערב ואודות אותו בחור. היא לא הפנתה להרהור כל מחשבה שלפתע כבר צפוי ראתה על שמשת המכונית ביקורת בונה על כך שהחנו במקום קצת אסור, והאפשרות היא בין תשלום לבין הליכה לבית משפט לצורך בירור.
את הדרך חזרה ליוותה אותם מוזיקה די שקטה, הם דיברו על עצמם, על העולם וגם צחקו לא מעט על כל מה שאירע.
כמו גבר אמיתי הוא ליווה אותה עד לכניסה, אמר לה שהוא נהנה מאוד, לילה טוב ושישמח לעוד פגישה. הפעם הזאת לא היה נהג שנחסם והיא הביטה בו הולך למכונית, זאת הפעם הראשונה שהיא הבחינה שהליכתו קצת גמלונית.
היא נכנסה לדירתה חיממה לעצמה ארוחת לילה קלה ואותו הרהור נצנץ לו שוב בראשה. והפעם בשקט היא הפנתה לו הקשבה.
'נכון שהוא בחור טוב ואף ישר ואמין, ואפילו יש לו שכל ויכולת להקשיב וקצת להבין, ונכון שאיתו היא מאוד נהנתה. אבל כל מה שקרה, גם אם שלא באשמתו הרגיש כמו אכזבה...הצפצוף של הנהג, החלון הפתוח, השיר שנפסק, המסעדה שהוחלפה, אפילו את ראית שהליכתו בסוף לא הייתה כבתחילה...האם באמת כדאי לך להסכים לצאת איתו לפגישה שנייה?'
באמת כדאי?
לפני 15 שנים. 21 בינואר 2009 בשעה 17:11