דרך יסמין

שילוב של

1. ישראל במזרח התיכון היא קצת המקבילה של יפן באסיה

2. תרבות מנומסת אבל קרה ומתישה במקביל

3. הכאב ראש שיש לי מכמה שהשפה הזאת בנויה בצורה שזרים יתקשו ללמוד אותה

גורמים לי להרגיש שיפנית היא שפה ממש לא מחרמנת ואפילו יש בה משהו קרינג' לפעמים כשאני מסתכלת עליה דרך מבט של אנשים מערביים.

אבל לעיתים נדירות אני מוצאת את עצמי נהנת מהצלילים והשימוש בה. היום בבוקר בתרגול יפנית המורה דיבר על דרכים שונות לומר "תיק" ונתן דוגמא למילה "שק", הוא סיפר שזו אותה מילה שמשמשת לשק אשכים. מתה על זה שהוא מצחיק כזה ולא מלמד יפנית של textbook. צחקתי לעצמי וחשבתי שזה יכול להיות שימושי בשבילי בעתיד.

בדרך לעבודה דמיינתי שאני פוגשת יפני ברחוב ופונה אליו ביפנית, הרמה שלי ממש גרועה אבל אנשים טועים לחשוב שאני מדברת מעולה בזכות המבטא, ההגייה וזה שאני לומדת יפנית מאוד יומיומית. בדמיון שלי הוא הופתע מהיפנית שלי ונתן לי להמשיך לתרגל אותה תוך כדי שאני שואלת אותו שאלות וקושרת את הגוף שלו. 

מעניין אם בפעם הבאה שאהיה ביפן היפנית שלי תהיה מספיק שוטפת כדי להתעלל במישהו בשפת אם שלו (הייתי מעדיפה לפגוש שם מונגולי או סיני, השפות הכי יפות ומיוחדות. והפנים שלהם כל כך יפות שבא לי לשבת עליהם)