בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

פינות חשוכות בראש

סיפורים מהקופסא הלעיתים שרוטה
לפני 5 ימים. יום שישי, 6 בפברואר 2026 בשעה 23:23

הם ישבו על הספה, מהודרים, כמעט סטריליים. הוא החזיק את ידה בכבוד של בעל, היא רק חיכתה לסדק הראשון במעטה הנימוסים שלי. עד אותה נקודה הייתי מארח למופת, מזגתי יין, שמרתי על שיחה קולחת, אבל בעיניים שלה ראיתי שהיא יודעת שהחליפה הזו היא רק תחפושת.

בשנייה אחת, המחיצות קרסו.

הנחתי את הכוס על השולחן בנקישה חדה מדי. הסטתי את המבט אליו, הבעל, וסימנתי לו בשקט להישאר במקומו. הוא קפא, חצי מפוחד וחצי מרותק מהסמכות המיידית שהשתלטה על החדר. פניתי אליה, תפסתי בסנטרה והבטתי עמוק לתוך האישונים המתרחבים שלה. הלחש הגיע מעצמו, פרימיטיבי וחשוף:

"עכשיו את שלי. תראי לו מי את באמת כשאין לך חוקים."

ההילוך עבר בבת אחת. כל המוסכמות החברתיות נותרו בחוץ, מעבר לדלת העץ הכבדה. גררתי אותה למרכז החדר, על השטיח, לעיניו. הדינמיקה השתנתה, היא כבר לא הייתה האישה המטופחת מהספה, היא הייתה יצור של תשוקה טהורה, כנועה לרצון שלי.

החדירה הייתה עמוקה, תובענית. הרגשתי את הגוף שלה מגיב לכל תנועה, את הציפורניים שלה ננעצות בירכיים שלי כשהיא מנסה להכיל את העוצמה. הוא צפה מהצד, נשימתו כבדה, רואה איך המילים שלי הופכות אותה לחומר ביד היוצר. "תסתכלי עליו," פקדתי, "שיראה איך את מתפרקת."

כשסימני הזיעה החלו לכסות את שנינו, והשרירים שלי כבר צעקו ממאמץ של איפוק, הרגשתי את הגל מגיע. אבל אני לא נותן לזה לקרות סתם כך.

יצאתי ממנה ברגע האחרון, משאיר אותה מתנשפת על ברכיה. היא הסתובבה אליי, עיניה אומרות הכול – היא רוצה את החותם. ידעתי בדיוק מה היא צריכה.

התקרבתי אליה כשהיא מוטלת שם, בין השליטה שלי למבט שלו. הזרם פרץ, חם וסמיך. לכלכתי אותה בכוונה,על הצוואר הלבן, על השדיים שעלו וירדו בקצב מהיר, על הבטן שהתכווצה. היא חייכה דרך הערפל של האורגזמה שלה, מבינה את הטקס.

ואז, בתנועות איטיות ומכוונות, עשיתי את המנהג הישן שלי. השתמשתי באצבעי כדי לצייר עיגולים של זרע סביב השדיים שלה, מסמן את הגבולות שלי על הגוף שהיה לרגע אחד רכוש פרטי.

הבטתי בו, בבעל. הוא ראה את החתימה האישית שלי עליה.

הייתי פה.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י