לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

פינות חשוכות בראש

סיפורים מהקופסא הלעיתים שרוטה
לפני 5 ימים. יום שישי, 6 בפברואר 2026 בשעה 23:23

הם ישבו על הספה, מהודרים, כמעט סטריליים. הוא החזיק את ידה בכבוד של בעל, היא רק חיכתה לסדק הראשון במעטה הנימוסים שלי. עד אותה נקודה הייתי מארח למופת, מזגתי יין, שמרתי על שיחה קולחת, אבל בעיניים שלה ראיתי שהיא יודעת שהחליפה הזו היא רק תחפושת.

בשנייה אחת, המחיצות קרסו.

הנחתי את הכוס על השולחן בנקישה חדה מדי. הסטתי את המבט אליו, הבעל, וסימנתי לו בשקט להישאר במקומו. הוא קפא, חצי מפוחד וחצי מרותק מהסמכות המיידית שהשתלטה על החדר. פניתי אליה, תפסתי בסנטרה והבטתי עמוק לתוך האישונים המתרחבים שלה. הלחש הגיע מעצמו, פרימיטיבי וחשוף:

"עכשיו את שלי. תראי לו מי את באמת כשאין לך חוקים."

ההילוך עבר בבת אחת. כל המוסכמות החברתיות נותרו בחוץ, מעבר לדלת העץ הכבדה. גררתי אותה למרכז החדר, על השטיח, לעיניו. הדינמיקה השתנתה, היא כבר לא הייתה האישה המטופחת מהספה, היא הייתה יצור של תשוקה טהורה, כנועה לרצון שלי.

החדירה הייתה עמוקה, תובענית. הרגשתי את הגוף שלה מגיב לכל תנועה, את הציפורניים שלה ננעצות בירכיים שלי כשהיא מנסה להכיל את העוצמה. הוא צפה מהצד, נשימתו כבדה, רואה איך המילים שלי הופכות אותה לחומר ביד היוצר. "תסתכלי עליו," פקדתי, "שיראה איך את מתפרקת."

כשסימני הזיעה החלו לכסות את שנינו, והשרירים שלי כבר צעקו ממאמץ של איפוק, הרגשתי את הגל מגיע. אבל אני לא נותן לזה לקרות סתם כך.

יצאתי ממנה ברגע האחרון, משאיר אותה מתנשפת על ברכיה. היא הסתובבה אליי, עיניה אומרות הכול – היא רוצה את החותם. ידעתי בדיוק מה היא צריכה.

התקרבתי אליה כשהיא מוטלת שם, בין השליטה שלי למבט שלו. הזרם פרץ, חם וסמיך. לכלכתי אותה בכוונה,על הצוואר הלבן, על השדיים שעלו וירדו בקצב מהיר, על הבטן שהתכווצה. היא חייכה דרך הערפל של האורגזמה שלה, מבינה את הטקס.

ואז, בתנועות איטיות ומכוונות, עשיתי את המנהג הישן שלי. השתמשתי באצבעי כדי לצייר עיגולים של זרע סביב השדיים שלה, מסמן את הגבולות שלי על הגוף שהיה לרגע אחד רכוש פרטי.

הבטתי בו, בבעל. הוא ראה את החתימה האישית שלי עליה.

הייתי פה.

לפני שבוע. יום ראשון, 1 בפברואר 2026 בשעה 22:24

יש משהו מיוחד בחדר שיש בו שלושה אבל רק רצון של אחד קובע..

לפני שבוע. יום שישי, 30 בינואר 2026 בשעה 13:18

זה הדבר השני שבגללו אנחנו פה.

הדבר הראשון הוא הצורך והרצון והיכולת להיות מי שאנחנו.

אבל נתרכז רגע בדבר השני..

אוננות..

אקט עצמי שהחל עוד מתקופת המערות, צורך פיזי פרימיטיבי של עונג עצמי.

אני אוהב.. והרבה..

זה לא תחליף זה בנוסף, כמו.. כרוב לבן וטחינה בשווארמה.. זה לא במקום.

ולאט.. ממש לאט.. לאורך זמן, עד שטיפות קטנות יוצאות או זרם קל של חומר שקוף.. גורם לתהות, גמרתי? לא גמרתי?

ואתה ממשיך, עם החומר, זה מגרה כפליים.. 

עד שאתה מתיז, הרבה, רחוק, לכל הכיוונים, מלכלך את כל עולמך,.

ונרפה.. הגוף עשה את שלו.

עד הפעם הבאה.

עכשיו??

 

מזדהים?

לפני שבוע. יום חמישי, 29 בינואר 2026 בשעה 16:20

לפעמים פשוט צריך שייחלבו אותי.

כמו פר בעונת הרבעה, ירוקנו לחלוטין.

זה גם יעשה מקום לעוד

וגם יעשה קצת שקט בראש.

לפני שבועיים. יום רביעי, 28 בינואר 2026 בשעה 23:28

לפני שבועיים. יום שני, 26 בינואר 2026 בשעה 23:58

הרגע הזה שאני כבר לא ג'נטלמן.

זה קורה לי בשנייה, עד אותה נקודה אני עדין ומכבד

מודע לסיטואציה הרגישה בה אני נמצא, האישה שלידי מבינה, עשתה, ידעה, מנוסה, אבל עדיין, תמיד הרגש הפרימיטיבי של מבוכה מזדחל, אני מכיל אותו כמה שאני יכול עד שאני מתפרץ.

בשנייה אחת אני נותן לחלק הנידח הזה במוח לקחת פיקוד, אותו אזור שבמשך מיליוני שנה שלט במערות עם חליפת עור נמר ונבוט, שלקח אישה כי היא שם למלא את צרכיו.

זה קורה ברגע, במשפט אחד שנאמר בלחישה

"עכשיו את הזונה שלי! ".

זה מעביר לך הילוך בראש, בשניה אחת כל התשוקות החבויות שלך עולות למודע, זה מה שאת רוצה להיות בתוך תוכך, התחפשת בפורים בשביל הבדיחה אבל בפנים אהבת את זה, שמישהו ירצה אותך רק בשביל הגוף שלך.

בתוך המרובע הזה של המזרון, ביקום עשוי גומי וקפיצים את זונה ומי שיצהיר שאת שלו יקטוף את הפירות.

יש לזה קשר ישיר למיצי הגוף שמציפים את הגוף שלך כמו כפתור שמזרים חומר סיכה למקום שיודע שיעבוד קשה, את מפסקת עוד, מנסה להכיל את כולי, מרגישה כמה אני עבה בבסיס, כל חדירה רק מגבירה את החיכוך בדגדגן, הרגשה משכרת, את מחזיקה לי את התחת, נועצת ציפורניים בבשר, חודרת למרות שאני עושה שריר, "תזיין אותי, אני הזונה שלך" את לוחשת, גונחת, רוצה לצעוק לכל העולם. הרגע הזה אני זונה.

אני מתאפק לא לגמור, מאמץ את כל השרירים, אני מרגיש סיפוק אדיר שאת גומרת לפניי, אני יוצא, מסתכל עליך מתנשפת ומזיעה, מוציא את האגן החוצה, שתסתכלי על הזין שלי שהרגע יצא מתוכך, קשה ויפה, שכבת הזיעה הדקה מסגירה את שהרגשתי, גמרת בגללו, הוא מילא את חובתו.

את הודפת אותי אחורה ומתיישבת, מחזיקה לי את הזין, יודעת שלא חשוב כמה חזק אהיה, ברגע שאת מחזיקה אותו, אני שלך, מובל לרצונך, את מרטיבה את היד ברוק ומורחת עליו, אני מתכווץ מעונג, את מחייכת.

תשכב את אומרת, אני מציית, הפוך, על הבטן.

מגע הסדין נעים, אני מזיז את האגן שישפשף לי את הכיפה, את מפסקת לי את הרגליים, מחזיקה לי את הביצים, מלטפת, מרגישה שהם מלאות וקשות. אני נאנח, זרמי חשמל בכל הגוף.

את מלקקת לי את הביצים, אני מרים את האגן, הלשון שלך מתקדמת לאזור בין הביצים לתחת, לאט לאט , האגן שלי עולה בכוח לא רצוני, זה חזק ממני, יד רטובה מחזיקה לי את הזין, כף יד מלאה רוק שלך מחזיקה לי את הזין ומאוננת לי, הגניחות שלי לא משאירות ספק, מצאת את הנוסחא, הלשון שלך עושה בי שמות, אני מחכה לרגע הזה שהיא תלקק לי את התחת, אני מכיר את התחושה, מענגת משכרת ולא משאירה ספק, מצאתי את הזונה שלי, זו שתענג אותי כמו שאני אוהב.

את קוראת מחשבות, מלקקת אותי מלמעלה עד למטה, מהתחת לביצים וחוזר חלילה, מאוננת לי תוך כדי בנחישות. ברור לי שאם תמשיכי אגמור, אתפוצץ ישר לסדין, אני לא רוצה. זונה צריך לסמן!  ללכלך!

אני זז, מאותת לך שמעכשיו אני שולט, אני מתהפך, מתקרב אליך ויורק לך בין השדיים, מבהיר לך ששם אני רוצה אותו, את יורדת לסוף דעתי, מצמידה אותך אליי וזזה, החלק הזה הוא העור הכי נעים בגוף האישה, כיפת הזין כל כך מגורה שלא נדרש הרבה, אני מסתכל לך בעיניים שאני גומר, מחפש את הרגע הזה של קשר, שתהיי שותפה לאורגזמה שלי.

אני מלכלך את כולך, צוואר, שדיים, בטן, אני נבוך את מחייכת.

מסדיר רגע נשימה ואחכ עושה מנהג ישן, מצייר עיגולים של זרע סביב השדיים שלך…

חתימה אישית שלי, הייתי פה.

לפני שבועיים. יום שישי, 23 בינואר 2026 בשעה 18:57

כבר בדרך הצמרמורת מתחילה, זו מתחילה בשכבת זיעה דקה שמתקררת ברוח הדרך

אני מגיע,דופק גבוה,עולה במדרגות,מתכנן עשרות משפטים בראש לשבור את הקרח, לנדף את המבוכה

״שלום״ וחיוך נבוך, מנסה להסתיר את הסערה והציפייה.

את בדיוק כמו שאני מדמיין, יפה, שמלה,אני מקווה שבלי תחתונים, שפתיים אדומות.

אני מוריד את המעיל, משליך את הקסדה על הספה, עומד באמצע החדר ורק מסתכל עליך.

פותח את כפתורי הגינס,בואי הנה אני חצי לוחש, את מגיעה לי לגובה החזה,אני מצמיד אותך אליי

מנשק את השפתיים שאני כל כך חושק בהם, מרטיב לך את הפה עם הרוק שלי.

 

אני פותח עוד כפתור, מרווח מקום לזין שלי החוצה, כבר מאיילון הוא קשה, מקשה עליי את הרכיבה, נלחץ למיכל דלק, רוצה כבר להגיע, אין לו עכבות או מבוכה, הלוואי והיה לי את החופש האומנותי שלו…

 

רדי לברכיים אני פוקד, את מסתכלת עליי עם עיניים גדולות, חצי רוצה חצי מתנגדת, מי אתה בכלל?

אני לא משאיר מקום להיסוס, משהו בנוכחות שלי משרה ציות.

את יורדת לברכיים, מניחה ידיים על הגינס, מעבירה יד, מרגישה שהוא קשה ורק מחכה לצאת.

פותחת עוד כפתור,מגלה את השכבה האחרונה, החומה האחרונה ביני לבינך.

באופן אוטומטי הפה שלך נפתח קצת שהזין שלי מתגלה לאוויר התל אביבי, עומד מולך זקוף וקשה

את מחזיקה אותו, כל הגוף שלי מתקשה,מצפה

ביד השנייה את חופנת לי את הביצים,גדולות,מלאות,רגישות למגע ומכורות לו.

מחשבות עוברות לי בראש

כל כך הרבה אכזבות מאקט כל כך פשוט

מתפלל שאת אוהבת למצוץ, שזה לא רק מחווה של סקס אלא ממש אוהבת

התורה מאוד פשוטה, רק צריך לרצות ומעט תיאום של יד-פה-לשון

מהצורה שאת מחזיקה,בשתי ידיים,יד פה יד שם אני מבין שזכיתי

שאת אוהבת

שזה מגרה אותך

את פותחת פה ומכניסה אותי פנימה, מרטיבה את כולו

תנועת היד לא מאחרת לבוא, מלווה את השפתיים לכל אורכו

היד מתעכבת על הכיפה, חצי סיבוב לא מורגש וחוזר חלילה

היד על ביצים לא מפגרת אחריהן, מלטפת במקומות רגישים ומוציאה ממני קולות הנאה בלתי נשלטים

אני מסתכל מלמעלה על המחזה, מתחרמן בטירוף מהמלאכה שנעשית חצי מטר מתחתיי

נהנה מהמראה, מצטמרר מהתחושה שהפה שלך מעביר לי לכל הגוף

את מרגישה את הגוף שלי ומה עושה לי לגנוח

הרזולוציה מאוד גבוהה, כל תזוזה שלי מסגירה את זה,את מתכווננת לתדר שלי שזו אומנות בפני עצמה

את מוציאה אותו מהפה, לשנייה אני מאוכזב, אבל את מביטה בי

מסיטה את הזין שלי הצידה, אני רואה מה מגיע, אני נטרף

הפה שלך יורד לביצים שלי, מלקקת אותם, יורדת עוד ועוד

אני מפסק את הרגליים עוד,שתגיעי עוד

שלא תפסיקי לעולם

היד שלך עולה ויורדת על הזין שלי,אני מכור לעבודת יד, כמות השרירים ביד עולה על כל איבר אחר

אני מרגיש את הרעידות מגיעות, גם את.

אני מתלבט, לתת לך להמשיך, להתפוצץ ביד שלך, להביא לסיום את הפנטזיה שיש לי בראש כבר חודש

או לעצור, לאכזב את הזין שמת לגמור, לאכזב אותך שעצרתי ולא נתתי לך לסיים.

אני לא מפסיק אותך.

כל הגוף שלי מתקשה, מתכווץ, מחכה לגלים של עונג שיגיעו למוח

אני גומר חזק, ביד שלך, את מרגישה את הביצים שלי מתכווצות

מבצעות פעולה אוטומטית ולא רצונית של דחיקה, יורות את הזרע שלי למטרות רבייה

הן לא יודעות שזה למטרות עונג טהור.

אני נרגע,את מחייכת, בודקת את רדיוס ההרס,לאן הגעתי, מה לכלכתי,

כאילו שטיב העבודה נמדד ברדיוס הפיזור.

אני מחייך, המבוכה אט אט חוזרת להשתלט

להגיד תודה זה מגוחך

אני מביט בך בעיניים ומנשק אותך. הרבה.

 

 

לפני 3 שבועות. יום רביעי, 21 בינואר 2026 בשעה 21:37

קצות האצבעות מתחילות להרגיש נימול, זה קורה כי את מותחת את הידיים ומנסה להתשחרר, הורידים נחסמים,המוח חש במצוקה,נותן אות להאט את זרימת הדם.

אותו מוח מקבל נותן גם פקודות אחרות, מריץ אדרנלין במערכת כדי להתגבר על תחושת הפחד, דופק הלב מואץ, דם זורם בעורקים ובוורידים, מתרכז במרכז ההנאה שביו הרגליים שלך.

 

שוכבת על הבטן, ידיים קשורות למיטה, לחי שעונה על כרית, רגליים מפוסקות לצדדים, שכבת זיעה דקה מכסה את הגב.

 

את רטובה, ממני, כבר כמה דקות שאני חוקר אותך עם הפה שלי.

מתחיל מלמעלה, מהצוואר, יורד לאורך הגב, האצבעות שלי כבר בתוכך, זזות בעדינות, בקצב של האגן שלך שנע בעיגולים, בלי מודע מראה לי איפה נעים, איפה עוד, איפה אל תעיז להפסיק.

 

מידי פעם משהו נוגע בך, את לא בטוחה אם זה חלק מהיד שלי או מהזין, מקווה שכן…

אני עולה מעליך, מאחור, חודר אליך בעדינות ונחישות, עד הסוף עמוק, הבסיס הרחב שלי מרחיב אותך, מוציא אנחות עונג קטנות.

את מפסקת עוד את הרגליים, כמה שאת יכולה לפני שהחבל מגביל אותך, מונע ממך תנועה מלאה,

אני מרים לך קצת את הבטן, שם כרית מתחתיה, האגן שלך למעלה, התחת מופנה אליי, אני קשה בטירוף, כמו מגנט מכוון לגוף שלך, חייב כבר להרגיש אותו.