לפני 18 שנים. 13 באפריל 2006 בשעה 13:58
כלניות, אדמוניות חורש ופרגי בר מכסים את הארץ במרבד צבעוני ושמח.
אני שומעת ברדיו את "שיר משמר".
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים
מן הדומם, מן המחכה והמושך
והממית כמי באר ואש כיריים
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.
השביל הדמיוני של הלבנים הצהובות שמוביל לארץ עוץ נראה לי בתוך שדה ירוק ישראלי של פרחי בר אביביים.
מחר יהיה יום חדש וטוב יותר.
