היה היה פעם סוס
שרצה לדהור
אבל בכל פעם שניסה
הוא גילה
שלדהור לבד
זה אכזבה
אין טעם לדהירה
כשאין איתך
שותף להרגשה
של הפרסה
על האדמה
הוא לא הפסיק אף פעם
לנסות לדהור
אך תמיד היה חוזר
לאורווה
לאחר מסע
מבואס בנשמה
עייף
מותש
מדוכא
זה לא היה מהנה
באורווה אחרת לגמרי
חיה לה סוסה
שכל מה שרצת
כל מה שחלמה
זה לדהור
לדהור באוויר הפתוח
אך היא הייתה
כלואה
האורוה היתה נעולה
וכל מה שנותר לה לעשות
זה לשכב
ולהניע את הרגלים
בפראות
לדמיין את
הרגע שבו תוכל
לעוף
יום אחד, ככה סתם
האוורוה
נפתחה מעצמה
הסוסה
יצאה מלאה בחשש
רגליה כואבות
מחוסר מאמץ
הלכה לאיטה
מביטה בסביבה
סקרנית לגלות
מה יקרה היום
ואז פתאום
רעש חזק
אבק לפנים
סוס דוהר מהר
משאיר רק
סימנים
בלי לחשוב
דהרה אחריו
מנסה להדביק
את הקצב המהיר
לא שאלה לאן
לא שאלה איך
והקצב מהיר מהיר
והנה היא ראשונה
תורה להשאיר
אבק לפנים
הסוס נחר בפראות
לא היסס
את הקצב להדביק
וכשהסנכנרו
הם הביטו
אחד בשנייה
וידעו שניהם
שסוף סוף
מצאו
שותף
לדהירה
ומאז ועד היום
הם
לא עוצרים
לא אוכלים
לא שותים
לא ישנים
רק
ד ו ה ר י ם