מהגיגיו של זנאי

היא כבר מפושקת לגמרי אבל אני מפשק עוד את השפתיים עם בהונותיי. היא בעצם הכי פתוחה שאפשר כעת. בעודי מזיין אותה עמוק. חזק. בקצב איטי של בטישת אגן באגן. התחושה היא שלא רק עם האיבר אני חודר אל גופה, אלא עם כל כולי, גופי, נפשי, רוחי ונשמתי. כולנו בפנים. בתוכה. 

פתאום הגאון הזו פורשת את הידיים לצדדים, רחב רחב, כאילו רוצה להיפער עוד, יותר משיתכן, מביטה לי בעיניים במבט שקולט שקלטתי... ואז גומרת שוב ושוב ושוב. 

ושוב. 

גאון.