"תשכב פה" הוא מורה לי ומצביע על ספסל קטן המונח במרכז הסלון שדומה בצורתו לקרש גיהוץ. אני מציית ונשכב על הקרש.
"רגלים על הרצפה, ותעשה ככה עם הידיים" הוא אומר לי ומושיט את ידיו קדימה. "כל הכבוד" הוא אומר. אני מביט בשולחן שנמצא לידינו- שוטים, נרות, קונדומים, פלאג, וונדים וכל טוב. ותפוח.
מה עושה שם תפוח למען השם?
אני מביט בו, מבט מלא ציפיה. הוא הולך לעבר השולחן ולוקח את התפוח. "תחזיק" הוא אומר ומושיט את התפוח קרוב לפי. אני תוקע את השיניים שלי עמוק בתוך התפוח ותוהה למה הוא בחר תפוח בתור גאג. כעבור כמה שניות אני נזכר איך בפעם הקודמת הדגמתי יפה מאוד איך אני יכול להוריד את הגאג, גם כשאני קשור. בנוסף לכך, מסתבר שהתפוח משקיט את הצרחות שלי טוב בהרבה מכדור גומי.
הוא מביא צלוחית ושם אותה על הידיים שלי כאשר הן מושטות לפנים ומוצמדות זו לזו, "אל תפיל את התפוח, תיזהר".
בשעה טובה, לאחר שסידר את התאורה וצילם כמה תמונות, הוא מחליט שהגיע הזמן להוריד ממני את הבגדים (ונותן לי להניח את התפוח לכמה שניות). לאחר שחזרתי לאותה הפוזיציה הוא נזכר שפספס משהו. הוא אומר לי לקום ופורש מפה אדומה על הרצפה והספסל הקטן. "פוזה" הוא מורה, חזרה אל הספסל. התפוח מוגש לי שוב ושוב מצאתי עצמי נועץ בו שיניים.
סוף סוף אני רואה אותו לוקח את החבלים, הוא מעגן אותי אל הספסל, תוך כדי שהוא יוצר חורים במפה ומשחיל דרכם את החבלים. אני מתענג על הרגע, אני כל כך אוהב לראות אותו קושר, כל כך מרוכז בחבלים.
אני קשור לספסל, ביני לבינו מפרידה המפה , שאני עדיין תוהה מה תפקידה בסיפור.
הוא שוב הולך לעבר השולחן, ואני מתרגש- תוהה מה יקרה הפעם. אני רואה אותו אוחז במשהו- נר. ארבעה פתילים, שלושה צבעים שונים. אני מתחיל להשמיע קולות התלהבות, מחכה להרגיש את השעווה החמה על הגב שלי.