חבלים, נרות וחיות אחרות

אני מונף באוויר, החבלים עוטפים אותי. אני נמצא עמוק בספייס ומתענג על הכאב והשחרור.

את מדברת עם איזה חבר, ואז הוא קורא לך ומתחיל לעטוף גם אותך עם החבלים.

אני פוקח את העיניים שלי, כדי לצפות בך נהנת מהחבלים שמתחילים לעטר את גופך, אנחנו מפריחים נשיקה זה לעבר זו במבט אוהב.

פתאום אני מרגיש את החבלים שלי זזים טיפה ואני רואה שגם שלך ומחבר את הנקודות- את הולכת להיות קשורה אליי.

הוא מושך בחבל ואת עולה למעלה אט אט, ניצבת מתחתיי.

הגופים שלנו מוצבים זה מול זה, ואנחנו פנים מול פנים- מונפים באוויר.

אני מסתכל עלייך נאנחת ומתרגלת לתנוחה, אני רואה שקשה לך. אני שואל אם אפשר, ואת עונה לי שכן.

אני מולך, פרצוף מול פרצוף, גוף נושק לגוף, ועכשיו גם שפתיים נושקות לשפתיים.

תזכורת למה שהתרחש אמש הם הסימנים שנמצאים על גופי כרגע-

תחת שהסתמן משלושה ימים של אימפקט חזק מהרגיל, שריטות ונעיצות ציפורניים לאורך הגב, וסגולת הכותרת- סימני חבלים מהקשירה המעולה של אתמול.

זו לא פעם ראשונה שאני מסתמן (האם זו מילה בכלל?), אבל אני לא חושב שהיו לי ככ הרבה סימנים על הגוף בו זמנית אף פעם, ויש בזה משהו ככ מהנה.

להסתכל על הגוף שלי ולראות תזכורות לסשנים ורגעי הנאה זה משהו שאני לגמרי יכול להתרגל אליו...

נקשרתי לפני כמה ימים, וכל מה שעובר לי במוח זה איך אני רוצה להרגיש את החבלים עוטפים אותי שוב.

אני רוצה שוב לצלול לספייס ברגע שהחבל נוגע בי, שוב לעצום עיניים ולשחרר שליטה.

ההרגשה של להיות קשור באוויר היא פשוט מדהימה, ואם יש אנשים שרואים את זה מהצד אז בכלל.

עכשיו רק נותר לי לחכות כמו לפעם הבאה, להרגיש שוב את החבלים ולראות את הסימנים שהם משאירים על גופי.

אני נמצא בריש, שלושה אנשים מעליי

מטפטפים עליי בלי הפסקה

מסביב כבר נאסף קהל של לפחות 10 אנשים שצופים בי צורח בהנאה

אין לי מושג כמה זמן האושר הצרוף הזה נמשך, אבל מספיק זמן כדי שיווצרו שכבות עבות מאוד של שעווה על גבי הגב שלי באזורים מסויימים.

היה לי קר מידי בציצי ובבטן, אז שאלתי אם אני יכול להתהפך כדי שיתקנו את זה ולשמחתי כל המטפטפים למניהם נהנו בחיוב

הייתי עם הפני לקיר, וכשהתהפכתי נגלה בפני קהל לא קטן והוא היה מאוד מושקע בסשן.

את הסשן סיימתי עם שעווה על כל כולי ושכבות לא נורמליות על הגב, חבל שאין לי אפשרות להעלות תמונה✨️

הכרנו במסיבה, כשהיא הגיעה לדבר איתי הודות לבחורה שהתעלמה מהבקשה שלי לא ללכת אליה ולהגיד לה שהיא מצאה חן בעיניי.

הזמנתי אותה לגלידה (גלידה היא הפתרון והתרופה להכל), ומאז נפגשנו כל כמה ימים. מעבר לדייטים המדהימים שהיו לנו, התחלנו לפתח רגשות. מצאתי את עצמי מתרגש מרק להיות לידה, מלהריח את הריח שלה ומזה שהיא מחזיקה לי את היד.

הכל כל כך יפה כרגע, והכל כל כך תמים. זו הפעם הראשונה שהיא חווה משהו כזה ויש בזה משהו כל כך טהור.

היא עוברת לאדלייד, עוד שבוע. זה היה ידוע מהרגע שנפגשנו בפעם הראשונה, אבל שנינו לא חשבנו שנפתח רגשות. מצאתי את עצמי מפתח רגשות למישהי שעוברת לאוסטרליה, ולא תחזור לפה יותר.

אולי זה מטומטם שאנחנו ממשיכים להיפגש, הרי שנינו יודעים שישבר לנו הלב ושנבכה, זה מדובר. אבל אנחנו כרגע בארץ, ואנחנו מנסים לנצל את מה שנשאר לנו ביחד.

קבענו כבר את הפגישה האחרונה שלנו- יום חמישי. יהיו שם הרבה חיבוקים, נשיקות, הספר והשרשרת שקניתי לה כמתנת פרידה, ובעיקר המון דמעות.

הדבר שהכי זכור לי מהמפגש איתו זו הפסטה. לא השרירים העצומים שלו, לא החיבוקים המדהימים שהוא נותן ואפילו לא זה שהשפרצתי פעם ראשונה בחיים. ופעם שנייה. ופעם שלישית.

בהתכתבויות שלנו הזהרתי אותו שאני בראט, והוא אמר לי שאני מוזמן לנסות אבל הוא לא חושב שיצליח לי כל כך. כשנפגשנו פתאום הרגשתי רצון להקשיב לו ולרצות אותו. לא חיפשתי להתחצף יותר מידי, מה שמאוד לא אופייני לי.

חזרה לפסטה, אחרי הסקס (שהיה מדהים) היינו רעבים. הוא שאל אותי מה אני רוצה לאכול, ביקשתי פסטה, You can't go worng with pasta.

הוא הגיש לי קערה מלאה בפסטה, אמרתי לו תודה, נתתי לו נשיקה וחיבוק ולקחתי ממנו את הקערה. הוא התחיל לעבוד על הארוחת בריאות גדושת החלבונים שלו, ואני חיפשתי איפה לשבת לאכול. החלטתי שבא לי לנסות לאכול על השטיח שליד הדלת, הוא היה נראה נעים. שמתי את הקערה על השטיח וירדתי על ארבע והתחלתי לאכול את הפסטה שלי.

הוא היה שקוע בחלבונים שלו, אבל כשהוא סוף סוף שם לב אליי הוא חייך. חייכתי אליו חזרה- עירום, על ארבע ואוכל מקערה כמו כלב.

לאור הסכם עם חברה- החלטתי למחוק את הגריינדר סופית.

התקנתי אותו פעם אחת אחרונה כדי למחוק את החשבון לצמיתות ונתקלתי בהודעה הבאה: "רוצה לבוא להכנס להריון?"

תודה לאל שאני מוחק את האפליקציה המקוללת הזו.

פגישה ראשונה שלי איתו, והוא בא לאסוף אותי- so far so good. הוא בא לאסוף אותי  עם אופנוע.

בחיים שלי לא נסעתי על אופנוע, עד שהברנש הגיע. ביקשתי ממנו שיהדק לי את הקסדה, ושאלתי איך עולים על האופנוע, מסתבר שזה לא כזה קשה.

החלק הקשה היה להבין שחצי עיר תראה לי את התחת כנראה, כי אני גאון והחלטתי ללבוש חצאית לכבודו.

היה פחד מוות, תחושה של 50% אני הולך למות היום, ועוד מחובק וחונק למוות אדם שאני בקושי מכיר ו50% פאק פאק פאק אני ככ חי כרגע.

עוד מסכנות מעניינות:

-לנסוע על אופנוע בערב עם בגדים קצרים זה קר ולא מומלץ, מוביל ליריכיים קפואות

-הקסדה של האופנוע הורסת את השיער

-משום מה צריך להטות את עצמי לצד לפעמים וזה ממש מגניב

נ.ב

באותו הערב אף אחד לא ראה לי את התחת (חוץ ממנו כמובן)

ארוחת שבועות, עוד סיבה לקיים אירוע בו ניתן לי הכבוד להיות בחיק המשפחה (המטורללת לעיתים) שלי.

לפני האוכל אנחנו יושבים בסלון ומדברים. בת זוג של קרוב משפחה מדברת על הזמר האהוב עלייה בהתלהבות, והוא אומר בנונשלנטיות- "אני לא אוהב אותו, הוא בוכה כמו בחורה בשירים שלו".

דממה. כל הנשים בחדר (ואני) מסתובבים לעברו ותוקעים בו מבט. אחותי תוקעת בו מבט מזלזל. אני המום מהאמירה של הגבר הנאור לכאורה, שלועג לזמר האהוב על בת זוג שלו מול כל המשפחה שלו כאילו זה דבר לגיטימי.

סבתא שלו, אישה בת 80 הייתה הראשונה לשבור את השתיקה, "זו הייתה אמירה מאוד מיזוגנית". בהמשך הערב הוא דיבר על זה שהוא מתחיל לחפש עבודה. המלצתי לו שכאשר ישאלו אותו מה החולשות שלו יענה שהוא בוכה כמו בחורה❤️

"תשכב פה" הוא מורה לי ומצביע על ספסל קטן המונח במרכז הסלון שדומה בצורתו לקרש גיהוץ. אני מציית ונשכב על הקרש.

"רגלים על הרצפה, ותעשה ככה עם הידיים" הוא אומר לי ומושיט את ידיו קדימה. "כל הכבוד" הוא אומר. אני מביט בשולחן שנמצא לידינו- שוטים, נרות, קונדומים, פלאג, וונדים וכל טוב. ותפוח.

מה עושה שם תפוח למען השם?

אני מביט בו, מבט מלא ציפיה. הוא הולך לעבר השולחן ולוקח את התפוח. "תחזיק" הוא אומר ומושיט את התפוח קרוב לפי. אני תוקע את השיניים שלי עמוק בתוך התפוח ותוהה למה הוא בחר תפוח בתור גאג. כעבור כמה שניות אני נזכר איך בפעם הקודמת הדגמתי יפה מאוד איך אני יכול להוריד את הגאג, גם כשאני קשור. בנוסף לכך, מסתבר שהתפוח משקיט את  הצרחות שלי טוב בהרבה מכדור גומי.

הוא מביא צלוחית ושם אותה על הידיים שלי כאשר הן מושטות לפנים ומוצמדות זו לזו, "אל תפיל את התפוח, תיזהר".

בשעה טובה, לאחר שסידר את התאורה וצילם כמה תמונות, הוא מחליט שהגיע הזמן להוריד ממני את הבגדים (ונותן לי להניח את התפוח לכמה שניות). לאחר שחזרתי לאותה הפוזיציה הוא נזכר שפספס משהו. הוא אומר לי לקום ופורש מפה אדומה על הרצפה והספסל הקטן. "פוזה" הוא מורה, חזרה אל הספסל. התפוח מוגש לי שוב ושוב מצאתי עצמי נועץ בו שיניים.

סוף סוף אני רואה אותו לוקח את החבלים, הוא מעגן אותי אל הספסל, תוך כדי שהוא יוצר חורים במפה ומשחיל דרכם את החבלים. אני מתענג על הרגע, אני כל כך אוהב לראות אותו קושר, כל כך מרוכז בחבלים.

אני קשור לספסל, ביני לבינו מפרידה המפה , שאני עדיין תוהה מה תפקידה בסיפור.

הוא שוב הולך לעבר השולחן, ואני מתרגש- תוהה מה יקרה הפעם. אני רואה אותו אוחז במשהו- נר. ארבעה פתילים, שלושה צבעים שונים. אני מתחיל להשמיע קולות התלהבות, מחכה להרגיש את השעווה החמה על הגב שלי.