כשאני מגיעה אליו מוקדם בבוקר לדירה ומזדחלת לתוך חיבוק במיטה. הוא מזהה אותי ברגע, זורק הערה על כך שהלך לישון לבד, מחבק, מלטף, מגניב נשיקות קטנות וכל זאת מתוך שינה. אני שלווה ואהובה.
כשאני מרחפת באוויר, מוחזקת בחבלים על הבמה. שוקעת לתוך התחושות, נושמת עמוק, מרשה לעצמי לשחרר את כל הכאב, להיאנק ולהוציא קולות בחסות עמדת הדיג'יי שמאחורי והוא ניגש לבדוק שאני בטוב ונושק לשפתיי.
כשאנחנו מסשנים יחדיו, בין אם זה את אותו אחד/ת או שניים שונים אחד לצד השני. בין אם זה בדינמיקה משותפת ובין אם כל אחד מרוכז בשלו, הנוכחות שלי לצידו משרה בי תחושת ביטחון שונה ומיוחדת.
כשאני מתקשה לשחרר והוא לא מוותר. הוא מאפס אותי בדרכו ולמרות שבאותו הרגע באמת קשה הוא לא חושש מהאתגר ולא מוותר לרגע עליי. זה לא ברור מאליו.
כשאני שואלת האם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורו, לדאוג או להביא לו והוא מבקש רק את החיוך שלי,
שאהיה מאושרת.