ביום חמישי האחרון השתתפתי בפמדום,
התחלתי את הערב כהגרלי על הבר.
אני אוהבת את הזמן הזה שבו
אני יושבת עם כוס וודקה חמוציות
ומפטפטת עם חבריי
כשהנשלט שלי נמצא על הרצפה לרגליי.
על הבר לידי, התיישב חבר טוב שלי,
הוא נעלם לתקופה בגלל מילואים
וכל כך שמחתי שהזדמן לו להגיע.
ביקשתי מהנשלט שלי להביא לי נרות
והובלתי את שניהם לכלוב הגדול.
שם הם נעמדו על הרצפה על ארבע,
כל אחד מצד אחר כשאני מטפטפת
עליהם שעווה חמה.
מחליפה בין הנרות מדיי פעם,
עושה הפסקה וחוזרת,
מרחיקה ומקרבת את הנר ונהנית לראות
איך הגוף שלהם נע תוך כדי החוויה.
ואז מגיעה הבראטית, זוחלת לה על
ארבע לכיווני אחרי שסיימה סשן
ואומרת גם אני רוצה.
אני מאשרת לה להצטרף והיא נעמדת
מולי באותה התנוחה ובציפייה.
יש לי רק שתי ידיים (וטוב שכך)
אז אני עוברת ביניהם, לא בסדר מסוים,
הם עומדים בציפייה, בהמתנה
וחוסר ידיעה מתי תורם מגיע.
ואז אני מחליטה להפוך אחד מהם
לכיסא אנושי, מתיישבת לי
וממשיכה לטפטף שעווה על האחרים,
עכשיו זה קרוב וחם יותר.
רק שהבראטית לא רגועה,
השעווה חמה לה, אבל היא עקשנית
ונכנסת להתקף של צחקוקים
בלתי פוסקים ומדביקה
את כולם.
והנה ארבעה אנשים נקרעים מצחוק
תוך כדי הסשן ואני מתמלאת
בתחושת שלווה ושמחה
וגם קצת גאווה
כי למה לא?