אנחנו מתחילים את הלילה מוקדם, מגיעים לפני כולם ואני מבחינה שי' הנשלט המסור שלי אינו במיטבו. כשאני שואלת אותו מגלה שכואב לו הראש אחרי שעזר לי בצהריים במשך כמה שעות להעביר משרד וככל הנראה התייבש מעט. הוא לוקח משכך כאבים והולך להחליף בגדים ואני בינתיים מזמינה את הדרינק הקבוע שלי ובקבוק מים. כשהוא חוזר, הוא יורד על הברכיים מולי ומגיש לי את הקולר אני לא מאפשרת לו להתרומם לפני שמרוקן מחצית מהבקבוק. זה לא סשן, חשוב לי שירגיש טוב.
אנחנו ניגשים לכלוב הקטן ואני מבחינה בזוג לא מוכר יושב על הספה. אני מתיישבת על הכורסא וי' מתמקם מלפני על הרצפה ומתחיל לעסות את כפות רגליי. הוא מרים אליי מבט ואני מהנהנת, הוא חולץ ממני את נעל העקב ומנשק את כף הרגל.
הזוג מתבונן בסקרנות, מתלחשש ואני מחייכת לעצמי, נהנית מהפומביות.
בן זוגי ממולי מתחיל לסדר את החבלים, ת' ביקשה להיקשר והוא נענה לאתגר. היא נעמדת לצידו והוא מתחיל להניח חבל אחר חבל על גופה, לקשור ולרקום מנח מיוחד עבורה. הזוג עדיין דבוק לספה, מתבוננים בו, מנסים להבין מה זומם ואז מעבירים מבט אליי ומגלים שהנחתי את רגלי השניה על כתפו של י' תוך כדי שאני מחזיקה ברצועה המחוברת לקולר סביב צווארו.
קולר שקיבל ממני במתנה ביום הולדת שלי, הזמנה מיוחדת מחו"ל עם חשיבה ותכנון מדויק של כל פרט, החל מהצבעים, הצורה והחריטה האישית," הצעצוע המושלם" עם שמו הפרטי.
ת' כבר מרחפת באוויר, מחוברת לבמבוק עם חבלים הכרוכים לגופה, היא כל כך יפה ועוד יותר כשהיא נקשרת על ידיו.
בינתיים מצטרפת אלינו א' שמתיישבת גם היא לצידו של י' על הרצפה מצמידה את המצח שלה לברכיי ואני מלטפת את שיערה.
אני מתבוננת בחזרה בזוג הסקרן, הוא נראה מהפונט והיא להיפך, מבועתת מהסיטואציה והמחזה שמולה.
כשבן זוגי מסיים את הקשירה ומוריד את ת' בחזרה לרצפה היציבה אני מחליטה שהגיע תורי. מתרוממת ומורה לי' להישען על הכורסא ומתחילה בסשן אימפקט. אני אוהבת את הבמבוק הדק, הוא אולי נראה מהצד פחות מפחיד מהפלוגר אבל בינינו הוא הרבה יותר חד, מדויק ואכזרי. אני מחליפה בין הכלים, סרגל, ספנקר, סלפר, פלוגרים שונים, ואז מחליטה שדי, הוא לא במיטבו עדיין. מורידה אותו על ארבע על הרצפה ודורכת עליו עם נעל העקב שלי, לא מדיי חזק, רק כדי שאת מקומו לא ישכח.
ואז מתיישבת חזרה על הכורסא ומושכת אותו לחיבוק ארוך, לוחשת לו באוזן כמה מדהים היה כמו אמא אווזה גאה.
אני מבחינה בזוג מתרומם ומתקדם לכיוון היציאה, היא מובילה אותו בבהלה והוא מעיף מבט אחרון וזוכה בחיוך ממני, מגיב לי בהנהון בחזרה.