על קו התפר

חגיגות יום ההולדת של הנשלט המסור שלי לא הסתיימו בסשנים, כך שלאחר המקלחת הקרה שטפתי היטב את הסטראפון וחזרתי לחדר מבלי שטרחתי להסיר אותו מעצמי. 

התיישבתי על הספה והוא הצטרף מולי על הרצפה, מעסה ומנשק את רגליי לאורכן ואז מרים אליי מבט עם סימן שאלה , ככה בלי שום מילה, הנהנתי בהסכמה. הוא החל למצוץ בתשוקה את הסטראפון הורוד פוקסיה ואני התבוננתי בו מלמעלה. קמתי ועברתי למיטה לצד בן זוגי, קראתי לו להצטרף גם והפעם בלי היסוס מיותר הוא הכניס את הזין הורוד לפה. לאחר מספר דקות סימנתי לו לעבור למצוץ זין אמיתי בזמן שאנו מתנשקים, אני אוהבת לצפות בו מקבל מציצה טובה, בטח ובטח מנשלט. בן זוגי הזמין את הנשלטת להצטרף ונתן לה הוראה למצוץ לנשלט בזמן שאני עברתי לשבת על פניו, סיימנו כשהוא גמר תוך כדי תיפופים על אשכיו. 

לאחר מספר דקות של מנוחה, קמנו להתלבש ולהתארגן לכיוון היציאה. פה דווקא מרפי נזכר בנו, נתקענו בפקקים באמצע הלילה, וגם זה, לא באמת הרס לנו את החוויה. 

למה חוגגים יום הולדת רק פעם בשנה?

הנשלט המסור שלי הוא טיפוס די מופנם, אינו חושש מפומביות, ניוש ועירום במיוחד שיודע כמה זה מדבר אליי אך פחות מתחבר לעודף תשומת לב. כך שימי הולדת וחגיגות סביב העניין הוא נושא רגיש מעט ולמרות זאת, להפתעתי, הביע רצון ובקשה אישית לחגוג אותו ביחד איתי ועם בן זוגי.

הוא כבר תקופה במילואים אבל הנה, שוב הסתדרו לנו הכוכבים ואחרי שסגר שבת הבטיחו לו סופ"ש ארוך שמתחיל באמצע השבוע, ממש יום לפני. מושלם עבורי, היות והרעיון לחגיגות מסתובב אצלי בראש, כבר חודשים.

היה ברור לי שאנחנו עושים חוויה בחדר תענוגות, חדר בדס"מ ייעודי. אך החיים קורים  ולרגע כבר חשבנו שהמלחמה מתחדשת ואנו חוזרים לכל ההגבלות ובטח שכל היציאות הביתה מבוטלות. אז חשבנו והרגע עבר, הרגע הזה גרם לארגון פזיז ונמהר, תחושת לחץ קלה כי היה לי חשוב, שהכל יהיה מושלם.

לאחר מספר שינויים של הרגע האחרון, אילתורים והנחיות ברורות אך עמומות בו בזמן הוא הגיע לחדר ביחד עם א' שאסף בדרך. החדר כבר היה מוכן, בן זוגי עזר לי לארגן הכל, ג' קוזי עם בועות, אוכל מוצג בצלחות, מזכן, מוזיקת רקע ומלאי הכלים שלנו מסודרים בשורה יפה על המיטה.

ראשית הם קיבלו הוראה להתפשט ולהיכנס איתנו לג'קוזי החם, לשבת רגע, להירגע, לשטוף מעצמנו את כל חוויות היום ולהיכנס לאווירה של כייף והנאה. התחנה השניה הייתה לשבת ליד השולחן, אני ובן זוגי על הספה והם על הרצפה, לשתות ולאכול מעט, אך לא להתמלא עד אין מקום.

התחנה השלישית שלו הייתה לעלות על ספסל ייעודי להצלפות, לא היו מחוברים אליו אזיקים אז השתמשים בשלי, הורודים. הזמנתי אותם במיוחד בצבע הורוד, צבע חביב עליי ונפלא לניוש. עם כיתובים ייעודיים, kinnert's toy  באזיקי הידיים ו - good boy   באזיקי הרגליים.

קשרתי לו גם את העיניים והתחלתי לתופף על ישבנו עם סרגל ומגוון מקלות במבוק, כמה שאני אוהבת אותם ואת התחושות השונות שניתן ליצור איתם. עברתי לפלוגרים מהקל אל הכבד, זמש, עור רך, חבלים ואחד מעור עבה וקשוח במיוחד. 

סיימנו עם חדירה של סטראפון, הדילדו שמחובר לרתמה הוא בצבע ורוד פוקסיה ויש לו מלא פונקציות של רטט להגברת התחושה והבעלות שלי עליו. והגניחות השקטות שלו לנוכח התנועות והדחיפות שלי היו פריסלס. 

כמובן לא ויתרתי על גלגל הכאב, חרטתי על ישבנו והקזתי מעט דם במהלך ההצלפות כך שבסיום הסשן הובלתי אותו למקלחון השקוף בו אזקתי אותו לקיר (עם הכנה מתחשבת של המקום) ושטפתי אותו עם הדוש, כמו בסרטים, במים קרים (לא היה מתוכנן, המים החמים נגמרו אז זה היה עוד סשן בפני עצמו. 

היום הולדת עוד לא נגמר ולפוסט הזה המשך יבוא... בינתיים תספרו לי איפה משיגים ספסל עינויים כזה הביתה, עדיף מתקפל. 

הזמנתי פאדג' שוקולד חם עם גלידת וניל בזמן שהגורה הלכה לעשן. ביקשתי גם זיקוק... לא ראיתם אושר בחייכם, אם לא ראיתם את הבעת פניה כשקינוח הגיע.

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי לתכנן, לחשוב על כל פרט קטן, לבדוק, לחקור ולעשות השוואות מה כדאי ולנהל את האירוע באופן מופתי.

עד שבשנים האחרונות הבנתי שכל אירוע שכזה מנהל אותי יותר מאשר שאני אותו כך שאני לומדת לשחרר ולהתנהל יותר בזרימה כי בסוף, כל הכוכבים מסתדרים במקומם המדויק בזמן הנכון.

כך ששאלו אותי מה אני רוצה ומה אני מתכננת ליום הולדת של הגורה, לא הייתה לי תשובה. ידעתי שאחרי הפמדום היא תחזור אליי לדירה ושיש לנו בוקר ביחד אבל מעבר לכך לא היה לי קצה חוט של מושג ורעיון.

יומיים לפני הפמדום נזכרתי שהגורה שלחה לי תמונה של שמיכת צביעה שהזמינה ושיש לנו חבר משותף שמנהל חנות לחומרי יצירה. לאחר התייעצות בחרתי עבורה סט מושקע של טושים המיועדים לציור וצביעת בדים. ביקשתי ממנו לעטוף למתנה ולהביא לפמדום.

א' העביר את המתנה במהלך מושלם, כשאני והגורה ישבנו על הבר דרך הברמנית בכלל. הגורה פתאם מקבלת חבילה עטופה ולא מבינה מאיזו כיוון היא הגיעה. 

היא פותחת את האריזה וישר צועקת בהתרגשות "קנית לי טושים" ורגע אחרי שמבינה מה מטרתם היא מתרגשת עוד יותר ומתכננת בראש את כל היצירות הצפויות. 

יום למחרת היא מגיעה למועדון בניגוד לכל כללי הדרסקוד, בחולצת טישירט לבנה ועליה כיתוב "אני לא בראטית"! הנה, יש לי הוכחה, כתוב על החולצה! 

אז אני רק אומר, לא רק שאת בראטית אלא האמא של הבראטיות ויכולה לפתוח בקל בית ספר לבראטיות, היום ממילא כל הקורסים באונליין. 

אני לא טיפוס של בוקר, 

לפני שעה שמונה לא תתפסו אותי ערה. 

למה? כי אני יכולה.

היום, באופן חריג לא הייתה לי ברירה,

אז להעלת המורל העצמי זכיתם בטעימה 

מעוד חוויה נפלאה 💗 

שווה לעקוב.

בן זוגי מעדכן אותי שאנו מוזמנים לפליי יום הולדת פרטי ומצומצם של חברה טובה, נשלטת של בעלה. הכל מתארגן בשקט מופתי, זו הפתעה. 

עם הזוג הזה, רקמנו קשר מיוחד, עליו אספר לכם בפוסט אחר, כך שאין דבר שאני שמחה יותר לעשות מאשר לחגוג איתם.

אנחנו מגיעים לאיזור תעשייה ונכנסים למרתף בדס"מ מאובזר באופן מרשים בריהוט מתאים, ג'קוזי, כלוב, שלשלאות ואזיקים בכל מיני מקומות אסטרטגיים. אני זוכרת שהיום הולדת של הנשלט המסור שלי מתקרב והרעיונות בראש שלי כבר מתחילים להתבשל. 

היא יושבת על סוג של כיסא של מטופלת אצל רופא, בסגנון גניקולוג, עם עיניים קשורות. אני מתחברת למסך שבחדר ומתחילה להתנגן מוזיקת צ'יל בזמן שאנו מתחילים בסשן בדממה. אנחנו ארבעה אנשים מלבדה והיא יודעת רק על נוכחות של בעלה. שניים מטפטפים עליה שעווה, אחד טופח עלה קלות עם ספנקר והרביעי מלטף אותה עם נוצה. בין לבין ידיים נוגעות בה, מלטפות ועוברות על גופה. 

כשאנחנו מסיימים, הוא מסיר ממנה את כיסוי העיניים ואנו יושבים לצד שולחן קטן, מברכים אותה, שותים יין ומנשנשים גבינות, ירקות ופירות. 

אבל רגע, רק התחלנו, בעלה אוזק אותה לצד המיטה בעמידה עם הגב אלינו ואנו עושים לה סשן אימפקט משותף, ארבעה פלוגרים שונים מכים על ישבנה בהרמוניה. היא מתפתלת לכל מיני כיוונים אבל לא באמת יכולה להתקפל ולהתכופף כך שאנו מקפידים שזה יהיה עדין. אני רואה ששניים לקחו הפוגה ואני מתקרבת אל גופה, נצמדת אליה מאחורה ומלטפת אותה. מעבירה את ידיי על כתפיה, יורדת לכיוון השדיים וצובטת בפטמות ודחפת ברך בין ברגליה. היא לא מתבלבלת וישר נצמדת ומתיישבת, מתחילה להתחכך ולנוע בזמן שידיי מלטפות וצובטות את פטמותיה. היא גונחת ונאנקת ואני נהנית לשמוע אותה ולהרגיש את תנועותיה בזמן ששלושה גברים צופים בנו מהצד. 

מהמרתף יצאנו עם חיוכים ועם מלא רעיונות בראש שלי אבל זה כבר סיפור בהמשכים.