מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי לתכנן, לחשוב על כל פרט קטן, לבדוק, לחקור ולעשות השוואות מה כדאי ולנהל את האירוע באופן מופתי.
עד שבשנים האחרונות הבנתי שכל אירוע שכזה מנהל אותי יותר מאשר שאני אותו כך שאני לומדת לשחרר ולהתנהל יותר בזרימה כי בסוף, כל הכוכבים מסתדרים במקומם המדויק בזמן הנכון.
כך ששאלו אותי מה אני רוצה ומה אני מתכננת ליום הולדת של הגורה, לא הייתה לי תשובה. ידעתי שאחרי הפמדום היא תחזור אליי לדירה ושיש לנו בוקר ביחד אבל מעבר לכך לא היה לי קצה חוט של מושג ורעיון.
יומיים לפני הפמדום נזכרתי שהגורה שלחה לי תמונה של שמיכת צביעה שהזמינה ושיש לנו חבר משותף שמנהל חנות לחומרי יצירה. לאחר התייעצות בחרתי עבורה סט מושקע של טושים המיועדים לציור וצביעת בדים. ביקשתי ממנו לעטוף למתנה ולהביא לפמדום.
א' העביר את המתנה במהלך מושלם, כשאני והגורה ישבנו על הבר דרך הברמנית בכלל. הגורה פתאם מקבלת חבילה עטופה ולא מבינה מאיזו כיוון היא הגיעה.
היא פותחת את האריזה וישר צועקת בהתרגשות "קנית לי טושים" ורגע אחרי שמבינה מה מטרתם היא מתרגשת עוד יותר ומתכננת בראש את כל היצירות הצפויות.
יום למחרת היא מגיעה למועדון בניגוד לכל כללי הדרסקוד, בחולצת טישירט לבנה ועליה כיתוב "אני לא בראטית"! הנה, יש לי הוכחה, כתוב על החולצה!
אז אני רק אומר, לא רק שאת בראטית אלא האמא של הבראטיות ויכולה לפתוח בקל בית ספר לבראטיות, היום ממילא כל הקורסים באונליין.