נתקלתי במהלך חיי בכאלה שסובבו לי הסביבון..
לעיתים הבנתי באותו רגע, הרגיש לי נעים ונכון, וזרמתי.
לעיתים נפל האסימון רק זמן מה לאחר מכן. ותפסתי את הראש, איך נתתי לזה לקרות! בן זונה!
ואני בטוחה, שהיו משחקים, שעד עצם היום הזה, אני לא יודעת להגיד אם הייתי חלק מהמשחק, או המשחק עצמו.
כושלאחותכם.
לא כי הם חרא. אולי קצת, לפעמים..
אבל זה חלק מהפאשן. מהפאן.
Don't hate the player. Hate the game.
מה העניין.. אני גם פעלתי כך, ועודנה, ברמה התת הכרתית.
עם אנשים בחיי, משפחה, מורחבת וגרעינית, קולגות, חברים.
אני אגיד לו ככה, כדי שאחר כך יהיה ככה וככה או אחרת..
לא כדי להרע. אך מכל מיני טעמים.
הרי פסייקונאוטית אנוכי, לפחות בעוונותיי.. לקחתי דברים, צללתי, עפתי, חקרתי, נכנסתי למחילות, התבלבלתי, נעלמתי..
אבל החתולה בסוף נחתה על הרגליים כדי לספר, ותודה לאל על כך.
התודעה מעסיקה. שלי, ושל אחרים.
אומנות.
מכם אני קצת חוששת, ואליכם מאוד נמשכת.
גם כדי להיות הכלי, כי נהנית מהמשגל הזה, כמדומני, וגם כדי ללמוד.
הזונה הזו צמאה לידע, ולכלים.
בינה.
מחרמנת.
הנה, אמרתי את זה.
אדם מאוד לא מושך, יסובב הסביבון בצורה שתכבוש לי את האינטלקט, ושכלכך אעריך את התרגיל, שאהיה מוכנה למצוץ לו את הבוש.
והרי אוהבת שהכל ממורק אנוכי.
מה שהכתיבה עושה.
ג'יזס.