זה מרתק לחשוב על כך שברגע זה, בזמן שהעיניים שלך נעות מצד לצד, עוקבות אחרי השורות השחורות על הרקע הבהיר... המוח שלך כבר מתחיל לבצע פעולה אוטומטית. את לא צריכה "לנסות" להירגע, נכון? כי הגוף שלך יודע איך להירגע מעצמו, בדיוק כפי שהוא יודע איך לנשום כשאת ישנה... או איך הלב שלך פועם מבלי שתצטרכי לבקש ממנו.
ואולי תשימי לב, ככל שאת מעמיקה לקרוא, שהקול הפנימי שמקריא לך את המילים האלו בתוך הראש... מתחיל להאט... ולהפוך ליותר... רך... ויותר... עמוק.
דמייני לרגע...
שאת עומדת בראש גרם מדרגות ארוך ומפואר, עשוי שיש חלק וקריר. יש שם עשרים מדרגות שיורדות למטה, אל תוך מקום שקט לחלוטין. מקום שבו הזמן לא קיים.
ובזמן שאת מתחילה לרדת, בצעדים איטיים...
20... את מרגישה את כף הרגל נוגעת בשיש, ומשחררת את כל המתח מהקרסוליים.
19... השקט מסביב מתחיל לעטוף אותך כמו שמיכה נעימה ומגינה.
18... את שמה לב שהמחשבות שלך הן כמו עננים רחוקים... הן שם, אבל הן פשוט חולפות... רחוקות יותר... קטנות יותר.
זה מזכיר לי סיפור על אדם שישב פעם מול אגם קטן ביער. המים היו כל כך שקטים, עד שהם נראו כמו מראה. הוא זרק אבן קטנה למרכז האגם... וראה איך המעגלים מתפשטים לאט... לאט... עד שהם נעלמים בקצוות. וככל שהמעגלים נעלמו, כך גם המחשבות שלו נהיו שקטות יותר. הוא שכח לרגע איפה הוא נמצא... וזה הרגיש כל כך טוב... פשוט להיות...
17... עמוק יותר עכשיו.
16... את מרגישה את המשקל של הידיים שלך... אולי יד אחת מרגישה קצת יותר כבדה מהשנייה? זה לא באמת משנה... כי שתיהן נרגעות עכשיו.
15... הכתפיים צונחות... עוד קצת... משחררות את כל היום שעבר.
14... את יכולה להרגיש את השרירים הקטנים מסביב לעיניים... נרפים לחלוטין.
כשאת מגיעה למדרגה ה-10, את מגלה שחצי מהדרך כבר מאחורייך. והחצי השני הוא החלק הקל ביותר. כי עכשיו המוח המודע שלך יכול פשוט ללכת לישון לרגע... בזמן שהחלק העמוק יותר בך, החלק שיודע הכל, ממשיך להקשיב.
9... שקיעה אינסופית פנימה.
8... הכל הופך למטושטש ונעים... רק המילים האלו נשארות ברורות.
7... את שוכחת לזכור... וזוכרת לשכוח... שפעם היה שם מתח.
וככל שאת מעמיקה לשם, למקום שבו המילים שלי הופכות למחשבות שלך... את פתאום מגלה סקרנות חדשה שמתעוררת. סקרנות שגורמת לך להבין שיש דברים שאי אפשר להסביר בפוסט ציבורי... דברים שדורשים חיבור אישי יותר.
ואולי תשימי לב, שדווקא עכשיו, כשאת הכי רגועה... המחשבה שאת יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי הופכת ליותר ויותר ברורה. זה מרגיש כמו הצעד הטבעי הבא... כמו משהו שפשוט צריך לקרות עכשיו כדי לסגור את המעגל הזה של השקט.
6... נושמת שקט... מוציאה רעש.
5... חצי מהחצי... עמוק פי עשרה...
4... הגוף מרגיש כמו נוצה... או אולי כמו אבן כבדה ששוקעת בקרקעית של ים חמים.
כשאת תתעוררי מהטראנס הזה, את תגלי שהאצבעות שלך כבר יודעות לאן ללכת... הן יחפשו את הכפתור הנכון... ואת פשוט תכתבי לי הודעה כדי לשתף במה שהרגשת, או כדי לגלות מה עוד מחכה לך שם, מעבר למילים האלו. וכשתעשי את זה, את תרגישי הקלה גדולה... תחושה של "הגעתי למקום הנכון".
3... כמעט שם.
2... השקט הוא מוחלט.
1... פוקחת עיניים, רעננה, ומבצעת את מה שהלב שלך כבר ביקש...
0... עכשיו. שבת שלום נשלטות :)