הוי למה, למה? בשפתיך הקסמתני

קצת טנטרה לא תזיק 
אני רוצה לספר על בינוניות גברית ושפיכה 

למה השפיכה הופכת אותך לבינוני? 🧔🏻💡
מתי בפעם האחרונה עצרת לחשוב על הבחירה שלך?
ברגע שאתה מחליט לגמור  זו הבחירה שלך.
בין אם זה סתם לאונן מול פורנו (דבר ששורט לנו את המוח) ובין אם זה באקט עצמו  אתה והאישה שלך משלמים מחיר.

כדי שאישה תחווה עונג עמוק באמת, היא זקוקה לזמן גירוי ארוך, לעיתים 20-30 דקות.

הסטטיסטיקה כואבת: 75% מהנשים לא חוות אורגזמה ולא מסופקות על ידי הגברים שלהן. למה?
כי אם אנחנו לא מסוגלים להחזיק מעמד מעל 20 דקות, אנחנו פשוט לא שם בשבילן.

 וזה נובע מתרבות הפורנו; גבר יכול בשנייה לגרות את עצמו על ידי תמונה, סרטון או כמו פה באתר "הכלוב". ברגע שאנחנו מרגילים את עצמנו לגמור בכל יום, או בכל פעם שאנחנו רק חושבים על זה – אנחנו משלמים מחיר כבד. זהו מחיר הבינוניות, ואנחנו נשלם עליו בקריירה שלנו, וכמובן – מול האישה שלנו.

המלכוד של הגבר הממוצע
ברגע שהגבר גומר, הסקס נגמר. ולא רק שאנחנו מאבדים את הזקפה, אנחנו מאבדים את התשוקה לאישה שלנו.

באותו רגע המשיכה נעלמת, והיא?

היא מפרשת את זה כדחייה. אנחנו מתעייפים, מאבדים אנרגיה והופכים לצל של עצמנו.

"האורגזמה מרגישה נהדר לכמה שניות, אבל המחיר שאתה משלם על 'התעטשות' איבר המין שלך בזמן שפיכה – הוא מחיר הבינוניות שלך בחיי היום-יום."

(דייוויד דיידה, "דרך גבר") התנך של בגבר חובה קריאה!!!

השיטה: עונג, אהבה, כוח 💪🏽
יש אלטרנטיבה. אפשר לחוות חרמנות, שחרור ואורגזמה – מבלי לשפוך את האנרגיה שלך.

עונג: 💦 כשאתה לא שופך, הגוף שלך מתפקד כמו מצבר טעון. אתה הופך לצינור של אנרגיה שמועבר לאישה, ואתה תראה אותה "עפה" בזכות העוצמה שצברת בתוכך.
אהבה: ❤️ כשאתה לומד לשלוט באנרגיה המינית, החיבור הופך לעמוק יותר ומונע את תחושת הריקנות שאחרי.
כוח: 💪🏽 שימור הזרע שומר על הטסטוסטרון – הורמון הגבריות. תוך 14 יום של שימור, תחווה זקפה חזקה יותר ונוכחות גברית עוצמתית בהרבה. הדרייב הזה ישרת אותך בעבודה ובלימודים.

מה קורה במוח שלך בשנייה שאחרי?
ברגע השפיכה, הכימיה במוח משתנה לרעתך:

צניחה בדופמין ❤️: איבוד המוטיבציה, המיקוד והתשוקה.
צניחה באוקסיטוצין 💚: פגיעה בתחושת האמון והחיבור האנושי.
זינוק בפרולקטין 💙: ההורמון שמכבה את התשוקה, מייצר אדישות ומביא עייפות כבדה.


"כשרותמים את התשוקה המינית ומתמירים אותה לפעולה, היא יכולה להביא את האדם לגאונות." (נפוליאון היל, "חשוב והתעשר") גם כן ספר חובה 

בצרפתית, המילה לאורגזמה מתורגמת לעיתים כ-"La petite mort" (המוות הקטן).
בכל פעם שאנחנו חווים אותה בדרך השפיכה, יש מוות קטן בגוף שלנו שהופך אותנו לבינוניים.

והדבר שאולי הכי הכי חשוב הוא להפסיק לשפוך, בלי הכרה, זה כן טוב לשפוך, אבל בתדירות מסוימת, כדי לא לגרום לך הגבר התרוקנות,
אני רוצה לתת לך את הנוסחה לפי הגיל שלך:

הנוסחה של מאנטק צ'יאה לשימור אנרגיה 📉
מאנטק צ'יאה, מאסטר טאואיסטי, טוען שתדירות השפיכה צריכה להתאים לגיל כדי למנוע התרוקנות. הנה המרווחים המומלצים:

גילאי 20+: מרווח של שבוע במקסימום, ומינימום 5 ימים.
גילאי 30+: מרווח של 10 ימים.
גילאי 40+: מרווח של 14 יום.
גילאי 50+: מרווח של 20 יום.
גילאי 60+: כמה שפחות.

ואני רוצה לשואל אותך גבר כמה זמן לדעתך הייתה מצליח להחזיק בלי לשפוך?
או כמה האיש שלך היה מחזיק בלי שתגרמי לו לשפוך?




נ.ב.
וכן יש אופציה לחוות אורגזמה בלי שפיכה, זה כבר ידע עמוק יותר, אבל זה החלום של כל גבר שהופך למאסטר 
תחקרו לעומק (אורגזמה יבשה) ואין את המידע הזה בגוגל זה חומר עתיק, שאי אפשר ללמוד אותו מספרים, זה עובר שנים ממורה לתלמיד 

שלושה שבועות שאני פה באתר הזה, והנה המסקנות שלי:
גברים הם העם הכי מטומטם שיש.כשהמין מדבר, אני שייך למגזר הכי מפגר שיש, והחלטתי  אני משנה אסטרטגיה.
 אני לא שולח הודעה לאף אחת יותר (לעולם!).
 אם את אישה וקיבלת ממני הודעה  דעי שזה היה טעיות מצידי.

הבנתי כמה זה נראה מטומטם מהצד:
גברים ששולחים הודעות לכל אחת, בלי לראות תמונה ובלי להכיר תכונות, פשוט מחפשים טרף קל ויורים לכל הכיוונים.
אפילו באפליקציות כמו טינדר או אוקיופיד אישה לא מקבלת כמות כזו של הודעות, והאבסורד הוא שכאן אין אפילו תמונת פנים.
ברגע שגבר שולח הודעה, הוא נכנס לרשימה שאני לא רוצה להיות בה  רשימת ה"סמרטוטים".

בחיים ה"וניליים", כשגבר ניגש לבחורה פנים אל פנים, זה הדבר הכי טהור שיש.
פה, באתר, אין לך את האופציה הזו. אתה פשוט אוסף של מילים רקובות במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב אתה פשוט אוסף של חרמנות גברים לא נדירה.

אני הפסקתי לשלוח הודעות.
לא משנה כמה השקעתי, כמה קראתי בלוגים וכתבתי דברים מיוחדים זה לא מעניין.
גברים חרמנים יש בשפע, וכולם מתמודדים על אותן בחורות (או מטרידים אותן).

אז אני יוצא מהמשחק. מהיום, אני פשוט כותב את מה שמשחק לי בלב:

• את החרמנות שיושבת לי בראש.
• את הבכיות שלי  לאלוהים.
• את הכרת התודה שלי  לאלוהים.
• או סתם זיכרונות נעימים מטיולים בעולם.
• ואת השיר שהאזנתי לו בזמן שישבתי לכתוב

אני לא עושה את זה בשביל אף אחת, אלא רק בשבילי.
 זה יהיה המקום הפרטי שלי לפרוק ולשתף
. אני לא מנסה להרשים אף גברת; מי שהפוסטים שלי לא נעימים לה  מוזמנת לדלג על העמוד שלי🖤.

גבר, פנייה אישית אליך:

אני מרגיש שזה המקום להגיד את זה:
ברגע שאתה גומר, אתה מאבד אנרגיות חיים. שלושה דברים קריטיים קורים במוח שלך ברגע השפיכה:

ירידה חדה בדופמין ❤️: החומר שאחראי למוטיבציה, לריכוז ולתשוקה לכל דבר בחיים.
ירידה חדה באוקסיטוצין 💚: החומר שאחראי לתחושות של שלווה, אמון וחיבור אנושי רגוע.
עלייה חדה בפרולקטין 💙: חומר שמכבה תשוקה, מייצר אדישות ומגביר עייפות.

ברגע שאתה שופך אתה נהיה בינוני. (מחר ארחיב על זה לעומק).

ולכן, נשים יקרות:

לפעמים האף שלכן גבוה מאוד, ועל שום דבר.
לפעמים זה רק מעלה לכן את מצב הרוח שמישהו שולח הודעה.
אני לא הולך לבזבז את הזמן הנדיר שלי בכדור הזה על אישה שכל מה שהיא מחפשת זה התכתבויות בטלגרם.
אני מחפש להכיר למטרות טובות וחוויות נדירות.

אוהב את כולכם,
שולח אור ואהבה.

 במיטה עם הגורל שלך:
למה הבחירה בפרטנרית היא ההחלטה החשובה.

חיים מיניים פרועים יכולים להוריד בקלות את האנרגיה שלך
אם תבחר שותפות עם חולשה מוסרית או פיזית.
אם תישן עם נשים מנוונות, הדבר עלול לפגוע בך בכך שתספוג זמנית את השפלות של בת הזוג שלך.
על ידי חילוף אנרגיות עדינות, אתה למעשה סופג את המהות של האחרת.
אתה הופך להיות האדם השני ולוקח על עצמך מטענים קארמיים חדשים.

זו הסיבה שזוגות מבוגרים דומים זה לזה כל כך: הם החליפו כל כך הרבה אנרגיה, שהם עשויים מאותם "חומרי חיים".
התרגול הזה מאיץ את האיחוד הזה, אך מעלה אותו לרמה גבוהה יותר של חוויה רוחנית.

לכן, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת היא לעולם לא להתפשר על שלמות הגוף, הנפש והרוח שלך.

בבחירת אישה לאהבה, אתה למעשה בוחר את גורלך, ולכן ודא שאתה אוהב את מי שאתה מקיים עמה יחסי מין.

כך תהיה בהרמוניה עם מה שנובע מהחילוף האנרגטי, והמעשים שלך יהיו נכונים.

אם אתה חושב שאתה יכול לאהוב שתי נשים בו-זמנית, היה מוכן להוציא כפליים מהאנרגיה שלך כדי להמיר ולאזן את האנרגיות שלהן.

אני בספק אם גברים רבים באמת יכולים לעשות זאת ולהרגיש שלווה עמוקה.

לשם פשטות, הגבל את עצמך לאישה אחת בכל פעם.

נדרש זמן ואנרגיה רבים כדי לטפח אנרגיות עדינות לעומק.

אי אפשר להגדיר אהבה בצורה מדויקת.

אתה צריך להקשיב לקול הפנימי שלך.

אבל טיפוח אנרגייה שלך מעדן אותך לרגישות כלפי המצפון שלך.

מה שהיה פעם קול חלש ודיסטנטי עשוי להפוך לצעקה חזקה מאוד.

לטובתך, אל תזניח את השלמות שלך עבור תענוג פיזי או למען התירוץ שאתה מבצע תרגילים רוחניים עמוקים.

אם אתה ישן עם מישהי שאתה לא אוהב, האנרגיות העדינות שלך לא יהיו מאוזנות, ועלולה להתחיל "לוחמה פסיכית".

הדבר ישפיע עליך ללא קשר למרחק הפיזי ביניכם, עד שתנתק את הקשר הפסיכי או תרפא אותו.

עדיף להיות כנה מההתחלה.

מאותה סיבה, בצע אהבה רק כאשר אתה חש רוך אמיתי בתוכך.

כך תגדל יכולתך לאהוב.

שימוש אנוכי או מניפולטיבי במין, אפילו עם מישהי שאתה אוהב, עלול לגרום לחוסר הרמוניה גדול.

אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל להשתמש בכוח המיני שלך באהבה, אז אל תשתמש בו בכלל!

מין הוא חרב פחות מבריקה וחדה  כלי ריפוי שיכול להפוך במהירות לנשק.

אם משתמשים בו למטרות נמוכות, הוא חותך אותך באכזריות.

אם לא מצאת בת זוג שאיתה אתה יכול להיות עדין באמת, פשוט אל תיגע באף אחת.

חזור לבניית האנרגיה הפנימית שלך, וכאשר היא תגיע לשיא, תמשוך אליך בת זוג איכותית, או תלמד רמה עמוקה יותר בתוכך.

בסביבה שבה אנו חיים כיום, עם כל הלחצים היומיומיים  מלחמות, מתח כלכלי, שעות עבודה ארוכות מדי, תזונה שאינה מותאמת לגופנו, וכמובן החשיפה האינסופית לגירויים כמו טיקטוק ופורנו  נוצר זיהום מתמיד לתודעה ולשדה האנרגטי שלנו.

כל אלה משפיעים על היכולת שלנו לשמור על תדר גבוה ומאוזן.
העלאת התדר אינה רק פעולה אקטיבית של טיפוח אנרגיה, אלא גם תהליך של עידון ובחירה מודעת של מה שאנחנו מכניסים לחיינו.

האנרגיה שאנחנו מאפשרים לחדור אלינו היא זו שמעצבת את המצב התודעתי והאנרגטי שלנו.

לכן, עבודה על טיהור ועידון התדרים היא תהליך חיוני לכל מי שמבקש לחיות מתוך הרמוניה פנימית ואיזון רוחני.


 

הדילדו שלי כבר קטן למידות שלי

אני מאוהב בו

כמה עונג הוא נותן לי

ובכל זאת הגיע הזמן להכיר לו תודה

על כל הרגעים שהוא היה שם בשבילי

על כל האהבה שהוא שתל בתוכי

והגיע הזמן לחפש אחד עוצמתי שתחושת הזמן איתו נעלמת,

שיודע לחדור אליי ולענג אותי

ושאני אתגעגע אליו

ואתמסר אליו ורק לראות אותו אני אתמלא צמרמורת

תמונה מרגע זה בדיוק 

גורל ראוי הוא, למעשה, בחירה אישית.

אבל מהי בכלל בחירה אישית?

זו בחירה שחייבת להיעשות תמיד מתוך רצון חופשי.

הבעיה היא שרובנו לא באמת בוחרים.

אנחנו פועלים מתוך תכנות חברתי; ההורים שלנו שכפלו לנו אישיות, ואנחנו בטוחים שיש לנו בחירה חופשית בזמן שאנחנו בסך הכל מנגנים "הקלטות" שהן בכלל לא שלנו.

למעשה, אנחנו מנגנים הקלטות של דורות שאנחנו אפילו לא מכירים.

אנחנו מנסים להתקדם בחיים, ליצור משהו חדש, להיות הגרסה המעודכנת ביותר של עצמנו  אבל בתת-מודע רצות הקלטות תודעתיות ותדמיתיות של החברה ושל הורי-הורינו.

התוצאה? אנחנו לא מעודכנים ברגע הזה בכלל.

זו הסיבה שכל כך קשה לנו לעשות שינוי.

אנחנו משתדלים להתגבר על עצמנו וזה לוקח שנים, אם בכלל.

יש אנשים שהתייאשו ואומרים: "אי אפשר לשנות, אלו החיים".

אבל הסיבה לקושי היא פשוטה: הבחירה מעולם לא נעשתה מרצון חופשי.

ברגע שאנחנו מזהים את ה"הקלטה" ומחליטים לכבות אותה

 הרצון החופשי חוזר, ואיתו חוזר לנו הכוח על החיים שלנו.

אבל כשאתם משנים את העבר, כשאתם כותבים את העבר מחדש, אתם הופכים את הישן ללא רלוונטי רגשית.

והחיבור שלכם ל"כאן ועכשיו" הוא רק באמצעים רגשיים; כל דבר שאתם לא מחוברים אליו רגשית לא קיים בחיים שלכם.

לכן זיכרון העבר הזה הוא רגש, וכשאנחנו משנים את העבר אנחנו חופשיים לכל עתיד שנבחר.

וכשאנחנו חופשיים ליצור עתיד, אנחנו גם תמיד משנים את העבר.

אנחנו מבינים שבעצם שברמה מסוימת של תודעה אין דבר כזה עבר ואין דבר כזה עתיד.

יש משהו בתוכנו שהוא אוהב אותנו למרות המחשבות ההרסניות שלנו.
יש משהו בתוכנו שהוא אוהב אותנו למרות שאנחנו היום שונאים את עצמנו מאוד.
יש משהו בתוכנו שמאפשר לנו לנשום את מחר בבוקר למרות שאנחנו רוצים עכשיו לחנוק את כולם; או לבצע מחשבות זדוניות 
למרות זאת, הוא נותן לנו נשימה כשאנחנו רוצים לחנוק את כולם. 
החלק הזה בנו, בפנים, כל מה שהוא יודע זה לתת.
זה מה שהוא יודע - לתת.!!!
כשה-Scope שלך זה לתת, אתה לא לוקח, אתה נותן.
ומה אתה נותן? לכל אחד יש לתת משהו.
בוא נגיד שאין לך שקל, מה אתה יכול לתת? את הזמן שלך.
באמת, אתה לא עובד נכון? לאן תלך? בוא נגיד שאתה חסר כל, מה יש לך לתת?
לעזור למישהו ברחוב שקשה לו, כי אולי כשאתה חסר הכל, יש לך כוח לעזור לו.
בוא נגיד שאתה עשיר, ואין לך זמן?
אז בוא נגיד שאתה עסוק כל היום ובלחץ, לכעוס, לכאוב, והיה לך יום קשה,
אבל זאת שמחכה בחוץ בגשם בלי מכסה, אין לה אוטו ולך יש, תעצור תיקח אותה.

אין אדם שאין לו מה לתת - כי ביום שאין לך מה לתת, אין לך טיפה של אלוהי בך.
כי מה הוא עושה כל היום? נותן לך חיים.

אז אם כל יום אתה מתעסק בלחפש מאיפה אתה יכול להשיג את זה ואת זה ואת זה,

ולא מתעסק במה אתה יכול לתת, אתה מקטין את האלוהי שלך, אתה מקטין את הספיריט שלך, אתה מקטין את הרוח שלך.
אתה מצמצם אותה למקום שבו חסר לך כוח מימוש.
במקום זה, אם אתה מתעסק בכמה אתה מסכן, וכמה אין לך, וכמה צריכים לעזור לך עכשיו וכו' וכו'
לאן תגיע?

שבת מלא באור ואהבה לכולנו ✨

מהו עונש?
האם "עונש" הוא בכלל אמיתי? 
מהי המילה הזאת בכלל?
האם זה "משהו לא טוב שעשיתי"?
אז מה זה בכלל טוב ומה זה רע?

האמת היא שאין טוב ואין רע יש בקשה לחוויות.
חוויות הן שיעורים, והזדמנויות ללימוד.

ואם אין טוב ורע, איך בכלל יכול להתקיים עונש?

אנחנו רגילים לחשוב ש"עונש" זו מציאות קשה שנוחתת על צד מסוים, אבל אנחנו לא קורבנות.
מי שחושב שמגיע לו עונש והוא "חוטף" אותו, הופך להיות קורבן של הנסיבות.
ואנחנו? אנחנו לא קורבנות של עונשים.
הפכנו להיות משהו אחר:
חווים של הזדמנויות! לומדים של שיעורים!

אז למה אנחנו בכלל מתעוררים בבוקר ומסכימים "ללבוש גוף"?
כי יש לנו נשמה שהסכימה לבוא לתוך הגוף הזה רק בזכות חוק אחד.
בלי החוק הזה, היא לא הייתה מוכנה ללבוש את הבשר והדם.

החוק הוא:
להיות מוכנים לחוות את כל המחשבות שלנו,
בלי יוצא מן הכלל ובלי מקרים מיוחדים.

כשאנחנו מבינים שהמציאות הקשה היא לא עונש,

אלא המחשבה שלנו שקיבלה גוף כדי שנוכל ללמוד ממנה

התיקון הופך לניצחון.

אתמול פגשתי בעבודה בחורה חמודה ממש במבחנים של האוניברסיטה הפתוחה.
אני עבדתי באבטחה, בדקתי תעודות זהות והכוונתי את הסטודנטים שבאו להיבחן.
ראיתי אותה  בחורה מתוקה. מודה שהסתכלתי עליה יותר משתי שניות ורציתי כל כך להתעכב איתה, אבל בכל זאת אני רק צריך לבדוק תעודת זהות, והפניתי אותה ללוח כדי שהיא תבין לאן היא צריכה ללכת.
ניסיתי לדחוף את עצמי אולי לעזור לה יותר, אבל היא כבר מצאה את החדר.
הסתכלתי עליה מרחוק  נערה כל כך יפה וחמודה, ממש יפהפייה, ועם החיוך שלה היה לה מבט כל כך יפה.

המשכתי בעבודה עד סיום המבחן של האוניברסיטה, חיכיתי בפתח כדי לפגוש אותה בשנית, רק שהפעם אבוא מוכן יותר והיא תהיה בירידת מתח של אחרי מבחן.
סוף סוף הרגע התקרב; אחד אחרי השני התחילו לצאת מהמבחן, חלקם מתוסכלים וחלקם מחויכים.
ממש בסוף היא יוצאת, ואני פוגש בה.
הכנתי שאלה מראש: "נו, איך היה המבחן?".
היה קשה שלא לראות את האנרגיות שיוצאות ממנה, היה לה ברק בעיניים. היא בחורה בת 19, ממש חכמה, שכבר התחילה ללמוד בכיתה ט' לתואר.
היא אוהבת את החיים, אוהבת סקי כמוני, והייתה גם באותו אתר סקי. היא מתכוננת לטוס לפיליפינים.
לא רציתי להגיד לה שגם אנחנו בחבורה מתכוננים לטוס, או יותר נכון שיש כאלה שכבר סגרו כרטיסים.

השיחה הייתה כל כך זורמת שנראה לי שדיברנו 20 דקות פלוס.
החלפנו כל כך הרבה פרטים על החיים על הטיסות שלי לחו"ל, על החברים שנפלו בעזה או בלבנון.
היא הוסיפה וסיפרה על מסלול החיים שלה. היה קל להבחין בבחורה חרוצה בטירוף, ממש חכמה שאוהבת ללמוד ואפילו רוצה ללמוד לפסיכומטרי, סתם כי בא לה לדעת איך היא.
ואני לא הפסקתי לעקוץ אותה, כי זיהיתי את הנקודה שבא היא מובכת.
היא לפני שירות לאומי ואני ממש הוקסמתי מההתלהבות שיש לה לחיים. איך אני אוהבת את זה פשוט כל דבר שהיא מספרת מלווה באנרגיות ושופע חיים.
היא בחורה דתייה ונסיכה, וכל נושא שזרקתי פשוט פתחנו שיחה.

נראה לי שהיא לא הבינה שהתחלתי איתה, כאילו שאני רוצה לצאת עם הטלפון שלה, ואז אמרתי לה: "את ממש מוצאת חן בעיניי, הייתי שמח לשבת איתך ולקבל את הטלפון שלך". היא הסמיקה.
היה קשה שלא לראות שהיא מסתכלת לעבר החברה שלה שפטפטה עם מישהי בצד; היא פשוט בדקה אם הן שמעו את ההצעה שלי, והנה  היא ענתה בחיוב.

ברקע כל הזמן עברו אנשים שרק מפריעים לנו:
איש מבוגר שאומר לי "אתה לא צריך לדבר עם הנערה" (לא היה לי נעים להגיד לו "תזדיין לי מהעיניים")
בכל זאת אני מתחיל פה עם בחורה אני צריך לשחק אותה צ'ארמר,
או אישה מבוגרת עם ספק קנאה ספק אפס מודעות חברתית, שלא הפסיקה לשאול אותי ולהפריע לי בדיוק מול האישה היפה הזאת.
אבל בסוף הצלחתי, והשיחה כל כך זרמה.
אחרי שהיא הביאה את המספר, רציתי לשאול אותה שנייה לפני שהיא הולכת כדי לחסוך לי כאב ראש: "מה את אוהבת לשתות? קפה? יין?". בתכלס מדובר בבחורה בת 19, והיא השאירה לי עוד יותר כאב ראש. ״נזרום״ , והלכה.🤦🏼‍♂️

הגעתי לכתובת, הגעתי קצת באיחור, בכל זאת נסיעה מירושלים.

נכנסתי לתוך הבר, התחלתי להרגיש את הלחץ שבי, מעניין את מי אני אפגוש.

את העיניים השיפוטיות של אנשים שמסתכלות עליי. נכנסתי לתוך הבר וזה פשוט בר נורמלי. מה העניינים פה? נכנסתי יותר עמוק, אולי יש איזה חדר פנימי  שום דבר, הכל נורמלי.

ולא רציתי לפנות למישהי ולשאול: "הגעת למפגש בדס"מ?".

איכשהו הבנתי שטעיתי, עשיתי סיבוב סביב הברים והיה שלט שהסגיר "אירוע פרטי", או, הגעתי.

היה קצת לחץ בגוף שלי כשראיתי את כולם. כולם עמדו בכניסה, ראיתי אנשים טובים ורגלים שבקלות יכולים להיות שותפים לעבודה שלא אחשוד בהם. היו שם מכל הגילאים, בעיקר שנות ה-30-50.

אני הייתי הכי צעיר. עשיתי סיבוב בתוך הבר כדי לחוש את האנרגיה, להוריד פאניקה, בכל זאת פעם ראשונה.

והנתון הראשון שהבחנתי בו זה שיחס בנים-בנות כל כך נמוך, בעצם אין יחס פשוט 6 בנות ושלושים גברים. התיישבתי ליד איזה בחור נחמד, דיברנו בפתיחות על החוויה החדשה שלו בחיים שהוא הכניס לנישואים שלו, נישואים פתוחים. תוך כדי שיחה אני מתביית על התותים האדומים שבצלחת. הרגשתי קצת תלוש, דבר שאני לא נותן לעצמי להרגיש.

ואז נזכרתי במנהטן, כשהגעתי לאירועים של יהודים ושל הקהילה ושכולם עם חליפות פשוט לגשת ולהציג את עצמך, כמו שאנשים עשו כשהייתי בכנסים המפונפנים של האמריקאים. אז פשוט צריך לגשת עם חיוך למי שבא לך לתקשר איתו.

ראיתי כמה נשים, אז התיישב לידי עוד בחור נחמד, רופא במקצועו, והשיחה התגלגלה. ואז אמרתי לו שאני מחפש שולטת

והוא שאל אותי: "אתה מוכן להוריד סטנדרטים ולהיפגש עם כל אחת?".

אמרתי לו: "ממש לא!",

והוא בתגובה ענה: "מעולה, ככה לא תמצא אף אחת כי אין הרבה שולטות והתחרות עליהן קשה".

והשיחה המשיכה אבל הראש נתקע על המשפט שהוא אמר: "אם אתה לא מוכן להוריד סטנדרטים, לא תמצא אף אחת".

רוב הנוכחים היו בני 30-50, ואין לי שום בעיה עם מבוגרות, אבל אף אחת לא הייתה הטעם שלי.

ופשוט חזרתי הביתה בתחושה שלא משנה מה, אני לא מוריד סנטימטר מהסטנדרט שלי.

אני לא אצא ולא אשכב עם אף אישה שלא לטעמי, או חלילה נשים מנוונות, ולא הולך להתפשר על שלמות. אני באמת חושב שזה יכול להוריד לי מהאנרגיה.

אני יודע מה אני שווה ומה הערך שלי.

מודה שרציתי לראות קצת יותר בחורות בגיל שלי ולהרחיב את הקשרים שלי, אבל אני הולך להמשיך ולהגיע למפגשי מאנץ' עד שאני אקים לעצמי קהילה חדשה שמתאימה לי. 

את מי אני אפגוש ב מאנץ' "השולחן" אני מגיע ברביעי 
בנתים בספריה 

מה זה אומר?