הוי למה, למה? בשפתיך הקסמתני

להוריד את המשקל מהכתפיים: הדיברות שלי להתמסרות 📖
אני עדיין מחפש אותה.
אני בטוח שאמצא.
אני לא מחפש את "האחת", אני מחפש מישהי שתקבל אותי בדיוק כמו שאני.
כלפי חוץ, אנחנו נראה כמו זוג נורמלי ומשעמם לחלוטין.
זוג שיוצא עם חברים, ונילים, מדברים, מחייכים, צוחקים.
אבל כשמגיע הלילה האורות כבים והדלתות נסגרות, אנחנו נהיה ההפך מנורמלים.
אנחנו נצלול אל הדברים הכי קינקיים שלנו, למקום שבו המילים מקבלות ביטוי.
שהמעשים מקבלים משמעות אני בוחר באהבה של שליטה.
אני בוחר להעניק לה את ההתמסרות שלי.

חשוב לי להבהיר:
זה לא מגיע ממקום נמוך, לא מחוסר גבריות ולא מרפיון ידיים.
להפך זה מגיע ממקום שמעריך את הגבריות שלו, ממקום שיודע בדיוק מה זה להיות זכר, ומתוך הערצה עמוקה לאישה ולדרך שבה היא חושבת ופועלת.
מתוך בחירה חופשית, אני רוצה לתת לה את המושכות.
אני מחכה לרגע הזה שבו אוכל פשוט לסגור את הדלת, להוריד את המשקל הכבד מהכתפיים ולהתמסר.
להיות מה שאני לא יכול להיות בחוץ.
לעשות את מה שלא תמיד מקובל בחברה פשוט לשחרר.
אני לא רואה בזה פגיעה בגבריות שלי.
אני רואה בזה הערצה לדבר המופלא הזה שנקרא אישה.
אני רוצה לדעת שברגע שהיא תחפוץ אעשה כדבריה.
כשהשערים ננעלים ואיש לא רואה, אולי בחוץ אני עונד את כתר "הגבר", אבל ברגע שאני איתה היא ״המלכה״ שלי, רק שלי.
וככה אקבל את כתר המלוכה בחוץ;
מלך שבחר להתמסר, מלך שבחר להיות חשוף.

איך גבר יכול להיות פגיע כל כך?
איך הוא יכול להיות חשוף כשהוא נושא איתו איבר שהוא כלי של מלחמה, לינגם (זין)?
איך גבר יכול לרצות שיקראו לו "נסיכה"?
התשובה שלי פשוטה: רק גבר שמאמין בגבריות שלו בצורה כל כך עמוקה, יכול להרשות לעצמו להיות בלי מסכות ובלי פחדים.
ומגיע לחקירה עצמית כל כך עמוקה,
כי גבר, מלשון להתגבר הוא קודם כל מי שיודע להתגבר על הפחד להיות הוא עצמו.
וגם כי זה מה שאני אוהב. ואני אוהב את מה שאני אוהב.