אני יודע שיום אחד זה יקרה, כך הוא אומר באמצע שיחה. אני מתחילה לבעבע, האופציה לכל דבר קיימת, כי הוא יכול הכל אבל מה שאני לא מבינה אני פשוט לא מבינה. זה סותר כל כך הרבה דברים שהוא אמר לי לאורך הזמן, יש לו את זה, להיות מורכב גם בכוונות שלו. אז למה אמרת שאתה אוהב הרבה דברים בי ולא היית רוצה לשנות אותי לחלוטין? אני מנסה להבין, אין פה הגיון. עבורי זאת מחיקת אישיות, לא יורד משטיפת מוח, זה הכי קל והכי פשוט. איך תרגישי לדעתך אם זה יקרה ? אני חושבת שארצה להתאבד. זה לא קצוות שיער, ששם הרגשתי הרגשת חוסר אונים, כניעה עמוקה, איזו הבנה של מי לוקח, זאת קרחת, זאת פרקטיקה שמשתמשים בה על חטופים, על אנשים שרוצים לערער את זהותם. אני אומרת לו את הדברים מדם ליבי, יש דברים שיכולים לקרב ויש דברים שיכולים להרוג. זה לא סוג של קירבה בעיניך? את לא יכולה לדמיין איזו רכה תהיי? את תהיי ממושמעת זמן מה קדימה, אני מקשיבה ובאמת רוצה להאמין בזה, אני רוצה לרצות את זה כדי להגיש לו את זה על מגש של כסף אבל רק חורבן אני רואה שם.
במה זה שונה בלצרף מישהי למערכת יחסים שלנו? הוא שואל ואני משתדלת מאוד לשמור על איפוק, לא להשתלח, לזכור את מקומי.