הסרטן מזעזע, אני מתביישת כל כך ועוצמת את עיניי לא לראת. הוא מכריח אותי להביט עד הסוף. הבושה וחוסר האונים מציפים אותי עד האוזניים הסרטון מביך אבל המילים שלו יותר.
הוא מנער אותי קצת כשהוא גוער בי בזעם. בצדק, אני מבינה אבל בשעת מעשה לא יכולתי אחרת. זאת אשמתי ואני ככ רוצה להשתפר.
בסרטון רואים אותי ממרחק מה, בערום מלא, זזה על משענת הכורסה, זזה.. כמו דג שנפלט מהמים, כמה חוסר חן, כמה טיפשה. מה שלא רואים בסרטון זה את המכשיר הסגול מהסיליקון שהדביק ואמר לי להזדיין עליו. על פניו עשיתי את מה שביקש, בפועל רק רציתי לסיים את זה, כלום לא נתתי באמת. צריך לראות כדי להבין, גוף של אישה בסקוואט, הראש מוטה קדימה ולמטה והשיער כמו מפל כמעט נוגע ברצפה, ידיי נתמכות על ירכיי ואני זזה כמו פגר. איזו סצנה גרוטסקית, בא לי להקיא אבל יותר מהמראה המילים שלו גמרו אותי.
יש נשים מצליחניות, שהיו נותנות לו את השואו של החיים שלו. ויש אותי, לוזרית, שזזה כמו פגר.