כולה פתוחה ונוזלית. אני נשען על ידי והיא מתחככת במרץ בידי השנייה. איני נותן לה להגיע אליי עם הרטוב ורק השפתיים והשיער פוגשות את עורי. אני אוהב לשאול אותה על נשים כחלק משיחותינו המיניות הנוגעות לאסתטיקה, אני תמיד מנסה לבנות איזו דמות שהיא מנסה לתאר לי בעיניי רוחה, תמצית הפנטזיות שלה.
אני מסיט את ידי ומדבר אל תוך פיה, הפטמות כבר מלוטפות בצורה ייחודית, ספק עונג וספק עינוי. אני נוגע ברטוב והיא פורצת במונולוג, כמה מיניות יש בליטופים הללו, אני אוהב שהיא מתארת בפניי כשאני חופר בה באצבעות קשות, איך היא מדמיינת שמושא הפנטזיה מלטפת אותה בשדיים בעדינות ותמימות. את תרצי לאכול אותה או שהיא אותך, אני שואל ברוך ספק לחישה כדי לא להוציאה מהטרנס הרטוב הזה והיא עוצרת לחשוב. אני רואה איך היא מדמיינת אותה באופן מוחשי כל-כך, אך חסר לי עדיין ייצוג.
נבט לא מחפשת להכאיב לה, היא לא מחפשת היררכיה, היא מחפשת את התמימות הזו באחרת, מישהי כמותה העכשווית, לאחר שכבר פתחתי אותה וגרמתי לרכות לדור בתוכה. אני אוהב את זה בה, היא לעולם לא מישהי אחרת, לא דמות פרט למה שהיא באמת מאמינה. אני אוהב את החמלה שבה ותמיד מקשה כדי להבין אם היא תנסה לעצור אותי כשזה נוגע באחרת.
היא תאכל אותי, היא מסננת בינות הנשימות הכבדות, היא תאכל אותי ותאכל לי את התחת. לא נצא מהמיטה משך ימים ונזדיין.
את יודעת שאצטרך לבחור לך אותה לאחר אודישן, אני אומר בשקט והיא כבר צורחת ורועדת. בצורתה האסתטית, כמובן.