נבט שתחיה שוכחת שאני גבר, היא מנסה לדחוף את כל הנשיות שלה לתבניות, תרתי משמע וזה לא עובד לה.
אני גבר, תפקידיי מסתכמים בכך שאני מפרנס, מחנך שפחה, מוריד את הזבל, מטפל ברכב, בודק שמן מים גם לה וגם לרכב, מטפל בבנות ומכין מישלן בערך, מטפל בה ולא מחזיר אותה לבית הוריה גם כשהיא מקיאה ומתלוננת על החיים באופן יומי. האם קראתן כאן קוראות יקרות ואדוקות אשר מקפידות דרך קבע לשלוח לי זימה ממוענת אישית ועל כך נתונה הערכת הבית לחפש תבניות או לבדוק היכן נמצאים המצעים? נכון שלא?
אני רק עומד ומביט בה מבשלת, היא כבר נדפקה פעמיים בברוטליות לפני בעת שאני סוגר שיחות עבודה ונהנה ממנה באופן פונקציונאלי והיא רק עומדת סתומה עם תחת בחוץ ואפטר גלואו או משהו של זיון בסדר גמור, מסתובבת אליי ברוב חוצפתה כשאני מביט בתחת ופתאום הוא נעלם ויורה, תוכל להוריד את המצעים מהארון?
היא עזרה לי כשהייתה ספציפית, אני לא יודע איזה ארון. באיזה ארון? שאלתי והיא רתחה. אתה לא יודע איפה המצעים שלנו?
אם את לא נוחרת אני גם לא יודע איפה המיטה, היא לא צחקה, כבר יצא לה ריר כזה לבן של עצבים כמו גוזל מהשפתיים.
בארון!!! (רק לי מותר בבית סימני קריאה).
היא התחילה לומר לי כמה היא שונאת שאני גר כאן ולא מוצא דברים בבית, לאחר מכן כבר הפסקתי להקשיב למלמלת כי חיכיתי לרגע שיצא לה איזה שורוק וישר אכניס את הזין כי הפה כבר לח מדיבורים.
הסוף היה שהיא אמרה שזה הדבר שהיא הכי שונאת בעולם וזה הכי מרתיח אותה. שאלתי במידה והיית מוצאת אותי במיטה עם מישהי אחרת, זה לא היה מרתיח אותך יותר?
לא. היא ענתה מבלי להסס וזה מה שחשוב. אבא הוא יצור תמציתי. דקה לאחר מכן היא ביקשה ממני להחזיר תבניות.
לאן? שאלתי בעדינות תוך כדי מחשבות על מישהי אחרת במיטתנו כשנבט עושה כלים.
היא התחילה לצרוח ואני לא מבין מה עשיתי, גם לחשוב כבר אי אפשר בבית הזה.