כשרק למדתי לקרוא, לקחתי עיתון לשירותים. ארגנתי את מחשבותיי כך שהצלחתי להבין שמישהו נטל את חייו, באותה כתבה שאת רובה כמובן איני זוכר, הצטיירה תמונה חומרית לגמרי. הנרטיב שניסו להעביר דאז היה שחומר ועושר, מרפדים את שפיותו של אדם, כך שאינו יכול לסבול נניח מדכאון. ילד צעיר מקבל תמונה שעלולה ללוות אותו, איך אדם עשיר יכול לסבול מדכאון או לקחת את חייו מבלי להתחשב כמובן בשום פקטור אחר.
הורים מתחמקים משאלות קשות ומאי-נעימות, כן, יש דרך לתווך לילדים את החיים וזה מתחיל באמון אשר נבנה לאורך זמן.
הכרתי בחיי לא מעט סובלים, רבים מהם יכלו להסוות זאת בצורה נפלאה כלפיי כולי עלמא, היו חיים, צוחקים ועושים כל מה שאדם עושה בעודם מתמודדים עם השדים שבפנים. ייתכן וגם הם סיפרו פחות בתור ילדים.
-----
הגדולה כבר בבית ספר ושואלת שאלות של גדולים: על מוות, היא גם בשלב שהיא התחילה לבכות בגללו, השאלות עדיין ילדיות ולא נגמרות באיזושהי הבנה מוחלטת. על גירושין: היא שואלת אותי על מה אני ואמא שלה רבנו ואם אני זוכר ריבים. עניתי שזה לא בגלל ריבים, זה בעיקר מחוסר אהבה והסתכלות שונה על החיים ואז קל מאוד גם לריב. אני מאמין שאמהות דבר קדוש ויש להתייחס אליו בחרדה מסויימת. באותו רגע שהבנתי כשאני שובר את אימן, היא לא תתפקד והן תפגענה, הבנתי את המוטל על כתפיי.
-----
אנחנו חושפים אותן לכל דבר שניתן, הן ונבט, הן ואני וכולנו יחד. משפחה לכל דבר ועניין, מרוב שהן אוהבות אותה הן רוצות שנגור כולנו יחד: אני, נבט ואימן. זה פחות מסתדר לנו ואני מסביר להן שאני ואמא שלהן לא משפחה באופן עקבי כבר מעל ארבע שנים וזה לא משפיע על המשפחתיות שלנו.
בבוקר שבת לפני שיצאנו לטייל, שמענו את מייקל ג'קסון. הן מכירות כמעט כל להקה או זמר ולשחתנו אפילו מזהות, ההשקעה משתלמת. סיפרתי לה בקצרה עליו לאחר שהיא שאלה אם הוא כבר נפטר כמו על כל אחד חדש, אותו שלב ההבנה.
אמרתי לה שהוא היה מוכשר מאוד וההורים שלו ובמיוחד אבא שלו היו מתעללים בו, הסברתי למה אני חושב שגם האמא היא במקרה הזה חלק. הסברתי לה שיש הורים שחושבים שזאת הדרך היחידה לנצל כשרון של ילדים, הם לא מוכנים לוותר על כלום כדי שאיזשהו ייעוד יתמלא והם יחיו דרכם.
באותו מעמד כמובן, היא ביקשה "להמחק" מחוג שהיא טובה בו, אמרתי לה שנדבר על זה שנה הבאה. סיפרתי שאם ההורים שלי היו מצליחים להכריח אותי להשאר בשני חוגים בהם הייתי מעולה בגילה, הייתי שמח. כעסתי לאחר מספר שנים בעיקר על אמא שלי שהסכימה לי להפסיק את אותם חוגים. היא כמובן שאלה למה והסברתי לה שכשנכשלתי, לא ידעתי כיצד להתמודד ולא הסבירו לי, לכן נאלצתי להכשל הרבה כדי להצליח.
"אני עדיין רוצה להמחק" היא פלטה בצורתה הילדית, שמחתי שהיא כבר לא אומרת דברים כדי להניח את דעתי וחיזקתי אותה שאף-פעם לא תאמר משהו כדי לגרום למישהו נחת על חשבונה.
"אם לא תמחק אותי אז אתה כמו אבא של מייקל ג'קסון".
חבל שהיום כבר אין עיתונים.