נסיכת האגסים

(גם ציירתי לקטע הזה ציור,

אבל לא יודעת איך להוסיף אותו…)

בעולם בו אני רגילה להיות כבדה 

בכל מובן המילה.

רגילה שהצרות שלי כבדות מידי 

המילים שלי כבדות מידי,

לא מתאימות לעולמם של הקלילים.

הדמעות שלי שוקעות, אפילו הן יותר כבדות.

אני מדמיינת רגע בו אני מוחזקת 

לא מפחדת ליפול

לא כבדה מידי לשום דבר ואף אחד

אני בוטחת בסיטואציה ובחבל ובמי שאיתי,

שאני אהיה בסדר

ויכולה לשחרר את הגוף לחבל

להרגיש את העולם הגשמי רק בנקודות החיכוך שדרכם אני קיימת.

אני בשר קשור ואני הרבה מעבר.

הנשמה שלא מוצאת מקום מפלט 

יוצאת מפחדת ומבולבלת.

לא צריך להתגונן יותר.

אפשר לנשום.

את לא כבדה לחבל 

לא תהרסי שום דבר 

לא צריך לנהל את הסיטואציה.

רק לחקור ,מה אני כשאני לא גוף כבד.

מה יש מעבר לכל המשקל 

מה מייצר אדם.