למרות שהיו המון דברים שרציתי לכתוב, החלטתי שלפני הכל מגיעה תודה אחת... קטנה, אבל גדולה, לבחור שרק אתמול התחלתי לשוחח אתו, ונילה שפנה אלי כי הוא רצה לדעת מזה בדס"מ, ושמחתי להיענות לבקשתו לשוחח ולענות על שאלות בנושא. אבל אתמול בערב, אחרי שהוסיף אותי למסנג'ר שלו, באמת ששומדבר ממה שעניין אותו לא עניין אותי, ובטח לא בדס"מ.. כי מערכת היחסים שלי עברה, ואולי עוברת סוג של שוק, סוג של זעזוע... (ולשמחתי, לא התפוררות)... בזכותו, קמתי, חזרתי למיטה, היערתי אותו, ודיברנו!
אז... אקרא לך א'...
א'... תודה שנתת לי לפרוק כמה דברים, ענית, התעניינת, הקשבת, הגבת, ושלחת אותי לעשות מה שהיה לי מאוד קשה, אבל הדבר הסופר נכון לעשות, שבזכותו היום בבוקר אני מרגישה הרבה יותר מעודדת... יותר חזקה...
אז... אוקיי...
אנחנו לא מתפוררים... לא... היינו אתמול שנה יחד, ולמרות שקשה לי לראות את ה-12 באוגוסט הבא כרגע, אני לא כ"כ רואים שחורים לגבי היום הזה, כרגע. נראה שכביכול סוכם, עם או בלי מילים, שיש דברים מסויימים, שכל אחד צריך לעשות... צריך לשנות... הועלו דברים, הובנו, פתאום הסתבר שבמקומות מסויימים היו אי הבנות, זה לא שפתאום עכשיו הכל ורוד, ואני מרגישה שוב בטוחה בקשר ומחוייכת מפה ועד הודעה חדשה, לא ... אני עדיין מודאגת, אני עדיין מעט עצובה, ושברירית, ואני ממש לא חושבת שדברים ישתנו בהינף יד ושהיום כשהוא יחזור מהעבודה הכל ייראה אחרת... אבל כן יש בי תקווה, שדברים יתחילו אט לאט כן להיראות אחרת, יש בי תקווה שתהיה פה עבודה משותפת שתניב פרי יפה ובשל... בשל למשהו מאוד מיוחד שאני רוצה שיקרה, עבורי, עבורו, עבורינו.
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2006 בשעה 6:53
