נושא הגברים היה טאבו מוחלט עבורו. לא רצה לשמוע על זה. לא רצה לדמיין.
בכל פעם שהעליתי את הנושא, הוא היה נסוג, מתגונן, ממש בורח.
דיברנו ודיברנו. לקח לו שנים לשכנע אותי להיכנס לתחום , לקח לי חודשים לגרום לו להתאמץ עבורי.
לקחתי אותו לגלורי הול. חדר חשוך, אנונימי, מלא במתח, סליזי מאוד. שם, בפעם הראשונה, גבר אחר מצץ לו. אני עמדתי מאחוריו, ידיים על הגוף שלו, מרגישה אותו מתוח. הוא עשה פרצופים של סובל אמיתי. פרצופים של מלחמה פנימית קשה. הגוף שלו הגיב, אבל הראש סירב. הוא היה קרוב כל כך, אבל לא הצליח לשחרר. הוא פשוט לא הצליח לתת לעצמו.
ואז בא הרגע שהכל השתנה.
לחשתי לו באוזן, בטון רך אבל נחוש:
"אם אתה לא גומר עכשיו, אתה לא תגמור בכלל. עד שלא תגמור בפה של גבר אחר."
זה היה ה-mindfuck. המילים חדרו לו ישר לנשמה. ההתנגדות הזו שהוא כל כך טיפח התחילה להתמוסס ממש מולי. הוא הבין שהאורגזמה כבר לא שייכת לו. היא שייכת לי. והדרך היחידה לקבל אותה… היא דרך הקבלה. דרך הגבר הזה. דרך הפה הזה.
גמר
מאותו לילה משהו בו קצת השתנה. הגבולות זזו. ההתנגדות התרככה. הו החל לקבל יותר את השטויות שביקשתי (ויש כאלה לא מעט) לגלות צדדים חדשים. למד להנות מהנתינה, מלשבור גבולות עבורי.
ואני? אני נהנית מכל רגע. מכל מבט, מכל רעד, מכל פעם שהוא מתאמץ עוד קצת עבורי