Dirty Love

אני פה כדי לקבל השראה , כדי להיות מופתעת, כדי ללמוד על דברים חדשים.

אני פה כדי לפתח צפיות מוגזמות מהמפגש הבא.

מה זה אומר להפתיע אותי ? סטיה שאני לא מכירה, פטיש מוזר ומעניין, סשן שונה שהיה לכם.

"אז תני דוגמא" אתם חוזרים ומבקשים. אין דוגמאות!  אולי תבינו מזה , אני יודעת שלדחוף לכם אצבע לישבן בזמן שאני מוצצת עושה לכם טוב, עכשיו ספרו לאן עוד אפשר לדחוף לכם אצבעות כדי שתעופו לשמיים? ורק שיהיה ברור מי שישתמש בדוגמא הזו בשיחות איתי יקבל 100 אחוז התעלמות.

אנחנו ב אנחנו ב ומכירים . לא קל לרגש אותי. 

מה לא?

אני ההפך הגמור מזיון קל. יש לי ציפיות מוגזמות, אני נסיכה ורוצה הכל מושלם. 

לא. אני לא אגיע לניו יורק או סאן פרנציסקו כי לך יש נסיעה של עבודה.

לא. אני לא אומר לך היכן אני כדי שתגיע בעצמך.

לא. אני לא אקבע איתך לזמן הביקור הבא שלנו בארץ.

לא. זה שאתה חושב שיש לך זין גדול לא נותן כרטיס חופשי.

חשבתי על זה לא מעט. אחרי כמה חוויות עם גברים מצויידים היטב, ניסיתי להבין בשביל עצמי, האם אני Size Queen?

מאוד אוהבת לראות זרג ענק. כשהוא מתנשא מולי, קשה, כבד, עם הוורידים הבולטים לאורך כל האורך… זה עושה לי משהו עמוק בבטן. אוהבת לאחוז בו, להרים בשתי הידיים, להרגיש את המשקל, את החום של העור, את האופן שבו הוא ממלא לי את כפות הידיים. זה חושני. זה גורם לי להתרגשות עוד לפני חדירה.

וגם כשהוא בפנים, המתיחה האיטית, הלחץ העמוק שמתפשט מבפנים, התחושה של להתמלא לגמרי… זה כיף. זה עוצמתי. זה גורם לגוף שלי להגיב בצורה אחרת, עם גלים חמים שמתפשטים מהכוס לכל הכיוונים. בהחלט מבינה למה זה יכול להיות ממכר.

אבל למרות כל זה, אחרי שהרגשתי את זה כמה פעמים, הגעתי למסקנה שאני לא Size Queen.

זה לא מה שמניע אותי באמת. זה לא מה שגורם לי להירטב עוד לפני שהמפגש מתחיל, וזה לא מה שהופך את החוויה לבלתי נשכחת.

גודל זה דבר אחד. אבל איך הגבר משתמש במה שיש לו, איך הוא קורא את הגוף שלי, איך הוא בונה, זה מה שעושה את ההבדל האמיתי.

בעלי יודע בדיוק איך להעיף אותי. הוא מכיר כל ניואנס בגוף שלי. הוא יודע איך להתחיל לאט, עם ידיים ופה, איך לבנות את זה בהדרגה עד שאני כבר רועדת. הוא יודע איזה לחץ בדיוק אני אוהבת על הדגדגן בזמן שהוא בפנים, איזה זוויות פוגעות בנקודות שגורמות לי לאורגזמות שמתפשטות בכל הגוף. הוא מפתיע עם הקצב,  לפעמים איטי ועמוק, לפעמים יותר מהיר אבל מדויק, לפעמים עוצר רגע כדי שארגיש הכול. הוא משלב דברים, אצבעות, שפתיים, תנועות אגן קטנות ומדויקות. והתוצאה? אורגזמות מטריפות, כאלה שגורמות לי לאבד את עצמי לגמרי. 

ויש גם גברים אחרים איתם ביליתי שלא בהכרח היו ענקיים, אך הצליחו להעיף אותי באותה מידה ולפעמים אפילו יותר. אחד מהם, למשל, לא היה מהגדולים שראיתי, אך ארח להקדיש זמן ארוך ומדהים למשחק מקדים. הוא השתמש בידיים שלו בצורה יצירתית, מצא נקודות רגישות שלא תמיד שמים לב אליהן, בחן זוויות, נקודות וקצבים כל הזמן, הקשיב לנשימות, לתנועות הגוף והתאים את עצמו. זה לא היה סתם "לדחוף חזק", זה היה מדויק, עם תנועות קטנות ונכונות שהגיעו בדיוק למקום הנכון. התוצאה הייתה אורגזמות מרובות,שהרגישו מחוברות יותר, עמוקות יותר, שהשאירו אותי רועדת הרבה אחרי.

לעומת זאת, היו גם מקרים עם גברים גדולים יותר שהסתפקו ב"לזיין חזק" בלי יותר מדי מחשבה. מבחינתם יש להם זרג ענק ואין צורך בשום דבר מעבר. הרבה פחות מספק.

מה שבאמת שולח אותי לשמיים זה כשרון ויצירתיות. זה כשמישהו יודע איך להשתמש במה שיש לו, עם תשומת לב, עם דיוק, עם דמיון

זה התחיל במקרה והפך להיות למשהו שהוא רק שלנו.  סיפור שהפך להיות חלק אינטימי ומתוק ביחסים שלי עם אהובי. משהו שרק אנחנו מבינים, רק אנחנו מרגישים.

אחד הגברים איתם שוחחתי לא רצה אותו בחדר. בד"כ הייתי מסיימת פה אבל הוא הציע כל מיני דברים שממש בא לי עליהם והחלטתי להתקדם. לא ידענו איך זה יעבוד בפועל אבל התחלתי להתרגש מהרעיון של לכלוא את אהובי בזמן שאני מבלה עם אחרים. הרעיון של כלא קסם לי, כמובן שיכולתי פשוט לתת לו להמתין בלובי של המלון או במכונית או לשלוח אותו למשהו אבל זכרונות מאוז גרמו לי להתלהט.

הגענו מוקדם כדי לבחון את האפשרויות ולשמחתי בחדר היה ארון גדול עם דלת רפפה דרכה ניתן היה לצפות על המיטה. בינגו! התחלתי לחשוב בקול רם האם לאפשר לו שם כסא? האם הוא צריך להיות ערום? אולי קשור? בסוף החלטתי ברוב דעה שהוא פשוט יהיה שם סגור, פעם ראשונה אין צורך לקפוץ מעל הפופיק.

הובלתי אותו בטקס קטן וחגיגי לארון. רגע לפני שסגרתי את הדלת עלה בדעתי מה אם הוא יצטרך לשירותים? הסתכלתי סביב ומצאתי בקבוק גטורייד כמעט ריק עם פקק רחב ונוח. זרקתי אותו פנימה ואמרתי לו בחיוך שקט: "תשתמש בזה אם צריך, אהובי. תהיה ילד טוב." 

מזל שחשבתי על זה

הגבר האחר היה מהסוג שיודע להחזיק מעמד. נשארנו כמעט שלוש שעות. שלוש שעות ארוכות, איטיות, עמוקות. כל דקה ודקה ידעתי שאהובי כלוא שם, מאחורי הרפפות, שומע כל נשימה כבדה שלי, כל נשיקה רטובה, כל גניחה. זה הפך אותי למשהו אחר. הרגשתי כל כך חזקה. כל כך מגורה. כל כך בשליטה. כל חדירה, כל אצבע, כל אורגזמה הייתה חזקה יותר כי הוא היה שם. סגור. מקשיב. מתאמץ ומתרגש בשבילי.

כשהלך הנוסף, עברנו לחלק האהוב עלינו , חפירה האינסופית על מה שקרה. אבל הפעם זה היה שונה. אני שכבתי עירומה על המיטה, רגליים פשוקות, עדיין רטובה ופועמת, ומספרת לו הכול בפרטי פרטים. איך הגבר האחר נגע בי, איך הוא הכניס אותי, איך צעקתי, איך הרגשתי אותו עמוק בתוכי. והוא? עדיין סגור בארון, כמו בתא וידוי הפוך. השיחה, התיאורים המלוכלכים, גרמו לי להגיע לאורגזמה נוספת רק מהדיבורים. זה היה כל כך אינטימי. כל כך מחובר. כל כך שלנו. 😊

נפגשנו עם אותו גבר עוד פעמיים באותו חדר. בפעם השנייה היה ברור שהבקבוק הוא חלק בלתי נפרד מהתיק שלנו. מאז הוא נשאר שם תמיד.

והכי יפה? מאז, בכל פעם שאנחנו עוברים בסופר ליד מדף המשקאות, אני עוצרת. מרימה בקבוק גטורייד, מעבירה עליו אצבע באיטיות, בחושניות מלאה, מסתכלת עליו בעיניים ואומרת משהו כמו "אולי ניקח אחד כזה?"… והוא יודע. הוא זוכר. הוא מתרגש. והסוד הזה רק שלנו.

משום מה השאלה הזאת חוזרת הרבה כאן.

הוא היה זה שהתחיל. העלה את הנושא, סיפר כמה זה מרגש ומגרה אותו, והציע שננסה. ואז הוא חיכה.

שנים.

הרעיון ישב שם על השולחן במשך שנים ארוכות לפני שהסכמתי. הוא לא לחץ, לא דחק, לא המאיס. פשוט המתין בסבלנות. מידי פעם העלה את זה שוב, בעדינות, בדיוק במידה הנכונה.

מתישהו הכוכבים התיישרו והסכמתי.

גם אז לקח עוד חודשים. לא היו לנו ספקות או חששות לגבי הקשר עצמו, אף פעם לא היו, אבל אירוע שכזה דורש זמן. זמן להרגיש, להבין, להתחבר.

ואז קפצנו למים.

למזלנו זה התחיל ממש טוב. עוד היו כשלונות בדרך, כמו בכל דבר בחיים, אבל הממוצע חיובי בהחלט.

ראינו שזה עובד נהדר לשנינו, ומספק לנו משהו עמוק יותר.

בתחילה הוא היה זה שהוביל והפעיל את הכל, ואני בעיקר אישרתי. עם הזמן זה השתנה. אני לקחתי את המושכות יותר ויותר.

היום זה בעיקר בידיים שלי. והוא… פשוט מושלם. הולך אחריי בעיניים מאושרות, עם כל הלב.

כשאני חוזרת מבילוי עם בול ואומרת לבעלי , "הוא היה כל כך גדול ועבה, מילא אותי עמוק עד שהרגשתי שאני מתפוצצת. אתה מבין עכשיו למה אני צריכה גברים כאלה? אתה פשוט קטן מדי"

בזמן שאני על הבול, "תראה איך היא נהנית ממני. תראה כמה היא רטובה וקולנית. זה משהו שאתה כבר לא יכול לתת לה, נכון? תסתכל טוב."

"תגידי לו שאת שייכת לי הלילה. תגידי לו שהוא יכול רק לצפות." ואני חוזרת על זה מילה במילה.

יודעת שבעלי שומע,  "תגידי לו כמה את נהנית ממני יותר ממנו. תגידי לו שהוא כבר לא מספיק בשבילך." ואני עונה בקול רם: "אתה צודק, הוא כבר לא מספיק לי בכלל."

כשאני מתכוננת לצאת, "אל תשכח, כשאני חוזרת אני רוצה שתנקה אותי כמו שצריך. אחרי שגבר אמיתי מילא אותי."

כשאני לוחשת לבעלי אחרי , "שמעת איך הוא דיבר אליך? כאילו אתה בכלל לא קיים. כאילו אני כבר לא שלך."

"תראה כמה אני נהנית. תקשיב כמה חזק אני גונחת. זה משהו שלעולם לא תוכל לתת לי."

"תראה כמה אתה קטן ועלוב עכשיו, אחרי שכבר קיבלתי גבר אמיתי. תודה שאתה מאפשר לי את זה."

כשהבול מתעלם מבעלי ואומר לי, "עכשיו תשכחי ממנו. תתמקדי בי. תני לי את כל מה שאת יכולה לתת." ואני עושה בדיוק מה שהוא אומר.

"תחזיק את הידיים שלה. היא זזה לי יותר מידי. בוא תהיה יעיל למשהו סוף סוף"

נושא הגברים היה טאבו מוחלט עבורו. לא רצה לשמוע על זה. לא רצה לדמיין.

בכל פעם שהעליתי את הנושא, הוא היה נסוג, מתגונן, ממש בורח.

דיברנו ודיברנו. לקח לו שנים לשכנע אותי להיכנס לתחום , לקח לי חודשים לגרום לו להתאמץ עבורי.

לקחתי אותו לגלורי הול. חדר חשוך, אנונימי, מלא במתח, סליזי מאוד. שם, בפעם הראשונה, גבר אחר מצץ לו. אני עמדתי מאחוריו, ידיים על הגוף שלו, מרגישה אותו מתוח. הוא עשה פרצופים של סובל אמיתי. פרצופים של מלחמה פנימית קשה. הגוף שלו הגיב, אבל הראש סירב. הוא היה קרוב כל כך, אבל לא הצליח לשחרר. הוא פשוט לא הצליח לתת לעצמו.

ואז בא הרגע שהכל השתנה.

לחשתי לו באוזן, בטון רך אבל נחוש:

"אם אתה לא גומר עכשיו, אתה לא תגמור בכלל. עד שלא תגמור בפה של גבר אחר."

זה היה ה-mindfuck. המילים חדרו לו ישר לנשמה. ההתנגדות הזו שהוא כל כך טיפח התחילה להתמוסס ממש מולי. הוא הבין שהאורגזמה כבר לא שייכת לו. היא שייכת לי. והדרך היחידה לקבל אותה… היא דרך הקבלה. דרך הגבר הזה. דרך הפה הזה.

גמר

מאותו לילה משהו בו קצת השתנה. הגבולות זזו. ההתנגדות התרככה. הו החל לקבל יותר את השטויות שביקשתי (ויש כאלה לא מעט) לגלות צדדים חדשים. למד להנות מהנתינה, מלשבור גבולות עבורי. 

ואני? אני נהנית מכל רגע. מכל מבט, מכל רעד, מכל פעם שהוא מתאמץ עוד קצת עבורי