משום מה השאלה הזאת חוזרת הרבה כאן.
הוא היה זה שהתחיל. העלה את הנושא, סיפר כמה זה מרגש ומגרה אותו, והציע שננסה. ואז הוא חיכה.
שנים.
הרעיון ישב שם על השולחן במשך שנים ארוכות לפני שהסכמתי. הוא לא לחץ, לא דחק, לא המאיס. פשוט המתין בסבלנות. מידי פעם העלה את זה שוב, בעדינות, בדיוק במידה הנכונה.
מתישהו הכוכבים התיישרו והסכמתי.
גם אז לקח עוד חודשים. לא היו לנו ספקות או חששות לגבי הקשר עצמו, אף פעם לא היו, אבל אירוע שכזה דורש זמן. זמן להרגיש, להבין, להתחבר.
ואז קפצנו למים.
למזלנו זה התחיל ממש טוב. עוד היו כשלונות בדרך, כמו בכל דבר בחיים, אבל הממוצע חיובי בהחלט.
ראינו שזה עובד נהדר לשנינו, ומספק לנו משהו עמוק יותר.
בתחילה הוא היה זה שהוביל והפעיל את הכל, ואני בעיקר אישרתי. עם הזמן זה השתנה. אני לקחתי את המושכות יותר ויותר.
היום זה בעיקר בידיים שלי. והוא… פשוט מושלם. הולך אחריי בעיניים מאושרות, עם כל הלב.