העדן הסינטטי: סדרה

עדן סינתטי

פרק 1

בכוך הצר של ה"בסטיון" – מרתף מקומר ישן ברובע הלטיני שהוסב למקלט תרמי – האוויר היה ספוג בריחות הגוף של שני דייריו, בקצב הנשימות וברוך של אותו רגע גנוב.
הכול נשם מחתרתיות: הקירות המזוהמים, הלחות המתמדת, רהיטים רעועים, וכל אלו קשורים יחד בחום הכמעט מחניק של חודש אוגוסט. אך רגעים אלו הפכו נדירים מכדי שלא לנצלם.

האור הענברי של מנורת השמן שרטט צללים על עורה החשוף של מילנה. כשהוא שוכב לצידה, ליאו ניסה להתרכז, לחיות את הרגע הנוכחי בחברתה של הסטודנטית הצעירה שפגש רק לפני ימים אחדים במסיבה מחתרתית למחוסנים. ההגעה לאירועים הללו הייתה כשלעצמה מבחן, משחק עקבות מסוכן שחטיבת הפיקוח החברתי (BVS) רדפה ללא הרף כדי לנטרל את כיסי ההתנגדות האחרונים. כאן, תחת טונות של בטון, העולם החיצון נראה כנעלם, מפנה את מקומו לדחיפות שקטה: זו של לחיות, פשוט כך, למרות האיומים שרבצו על מה שנותר מהאנושות, אותו רגע של אינטימיות שרוב בני מינם כבר שכחו את עצם קיומו.

בלב המחתרת הפריזאית הזאת, תחת חומות אבן עבות ומנעולים מיושנים, הם שימרו את השריד האחרון של האנושות של פעם.
הם "אהבו" – מילה שכמעט נעלמה מהמילונים ונדחקה לדרגת ז'רגון מדעי המשמש את הצוות הרפואי במעבדות הרבייה.
הם ליטפו זה את זו, ואף החלו במשחק המקדים; עבור מילנה הייתה זו רק הפעם השנייה, אך ליאו דיבר את השפה הזו כמעט באופן שוטף. עם זאת, הערב הוא לא היה רגוע. הוא לא הפסיק לעצור, להרים את ראשו ולהציץ במסכים שעליהם רצו ללא הרף שורות ירוקות.

— "זה בסדר ליאו, תישאר איתי, אין לנו הרבה זמן. אם גם את הרגע הקטן הזה שלנו יגנבו לנו, מה יישאר לנו?"

— "את לא מבינה, אני איתך, אבל אני חייב להשגיח על המערכת. מאז שהשתלתי את תוכנת הריגול בשרתים שלהם, משהו לא קורה כמתוכנן. אני לא מקבל את כל אותות הבקרה. זה לא סדיר מדי."

— "אני לא מבינה, אמרת לי שהמערכת שלך חסינה, לא?"

— "היא אכן כזו, ודווקא בגלל זה משהו פה לא מסתדר. היא לא פועלת כרגיל."

הוא ידע שהעולם החיצון הוא מדבר עקר המנוטר ללא הרף מבייג'ינג על ידי המנגנון הביורוקרטי של ההגמוניה החדשה.

— "חכי, תני לי שתי דקות."

הוא קם. "חיישן ה-CO2 קצת רווי, תני לי לחשוב," אמר, אצבעותיו רצות על מקלדת משופצת. "אבל נראה שפרוטוקול המיסוך התרמי מחזיק מעמד. אנחנו בלתי נראים, ככל הנראה..."

לינה הצטרפה אליו, מחליקה את ידיה מתחת לז'קט של ליאו כדי ללחוץ על גבו. היא ניסתה להסיח את דעתו בעוד ידה הימנית מחליקה תחת מכנסיו של בן זוגה כדי להצית מחדש את החושניות שהחלו בה דקות ספורות קודם לכן.

— "אתה בוטח יותר מדי בשורות הקוד שלך, ליאו. בוא, אין לנו הרבה זמן."

לפתע, הזמזום הקל של מטהר האוויר נדם. השקט שבא בעקבותיו היה מחריש אוזניים יותר מפיצוץ. האפלה בלעה את החדר כ שנורית הביקורת של לוח הבקרה כבתה גם היא. ליאו קפא על מקומו, מבטו נעוץ בטרמינלים המתים.

חטיבת הפיקוח החברתי מעולם לא נקטה באלימות קולנית; היא פעלה באמצעות כיבוי שיטתי, ניתוק האנרגיה החיונית ופירוק ההגנות בדיוק כמעט אנטומי. דלת הפלדה הכבדה של תא הלחץ נפתחה בלחישה של בוכנות, מאפשרת למשב רוח של קור סטרילי לחדור פנימה – הריח המאפיין את מעבדות ההגמוניה. דמויות דמויות עכביש, חגורות בשריון כהה, פשטו על המקלט. שום צרחה, שום פקודה לא מסודרת לא הפרה את דממת המוות. זו לא הייתה הסתערות, אלא הליך פינוי מתוזמר להפליא.

"הבסטיון נוטרל. הפרטים זוהו," הצהירה המפקדת בקול חסר רגש, המעוות על ידי מעגלי הקסדה שלה. "הפרידו את האלמנט הזכרי מהיחידה."