לפני 10 שנים. 9 באוגוסט 2013 בשעה 12:27
עולם של תהיות
שוב מטלטל
כמו עלה ברוח
כמו שאני, כמו שאתה
ואין שם אף פעם
עוגן מספיק חזק
או
משהו
אמיתי
להיאחז בו
או שהשמיים מספרים הזיות
ובעודי שקועה בתפילות
ובשאר אובססיות קטנות,
שכחתי קצת להקשיב לעצמי
מרחק נגיעה מהחלום
או
מכל אמונה שהייתה
משהו בי קורס
כי מרוב חיפושים
אחר ביטחון או תשובה
אני לפעמים לא רואה
אותי
ואותך.
חיים שלמים נמוגו
כהרף עין
הכל תמיד היה
ותמיד יהיה
הבל הבלים.
אולי באמת
הנבואה ניתנה לשוטים
ואם,
רק הייתה אותה
חלקת אלוהים קטנה
אולי היינו כולנו
פחות
מנוכרים
לעצמנו
לטבענו
מורגלים כל כך להיעטף
בבדידותנו
כשניכור מתחיל לזחול
אל תוך
הזוגיות
אני מתחילה
את
גסיסתי האינסופית...