שירים והרהורים ממגירת המשחקים

הדמעות החרישיות

שהפסקת לראות

הן אלו שמתייבשות

לכדי ריקנות עצומה

וכבר לא מתמרדת

ולא בוכה

מתחילה להתרחק

כי

אתה מרחיק

וכבר לא יכולה יותר

לשאת

את הכאב הזה.

הדמעות החרישיות

שהיו צורמניות

היסטריות

לאט מתפוגגות

הכרית נשארת יבשה

גם הלילה

קטפת עוד עלה

ספק אם אתה יודע

או

אם זה בכלל משנה לך...

ככל שנפערות בינינו יותר תהומות,

אני נחתמת, נצרבת

בבדלי השתיקות

כשהכל כבר נאמר

והלהט חלף עבר

לא הרבה נשאר

שני זרים בתוך קירות מתפוררים...

                       ***

as the day is diying

once again 

idrowning in my lonelyness

im taking one little step away

we are loosing it

dont think you care

as i fade away

crawling into the shadows of the day

strangers walking among us,

soon we'll be come nothing but 

the ghost of what we called love

what was it ?

and why wasn't it good enogh

valouable enogh 

for us

to

keep it ?

as i fade into 

the emptyness of the day

i watch you

so far

it takes only breath

or

heartbit

to 

follow your heart

it takes 

only one step

to make

together

to make 

us

but its all looks now

like a dream

never ment to be true

is there any me and you ?

at all ,,, ?

so now

once again

my silent tears

are falling

into my heart

there's a world between us

and we're gone

it takes jusy a heartbit

to fall apart

and crash

into

forgotten pieces...