ובפעם האחרונה שהגעת, הגעת אחרת
נישקת אותי ארוכות, כשאתה דוחף לשונך עמוק
חיבקת אותי, אבל הגעת אחרת
וכאבתי
ורציתי שתבוא כפי שבאת עד כה
רציתי שתבוא ממקום אוהב של הערכה
אך חשתי שהגעת אחרת.
טרם הגעת קיבלתי הוראות לחכות לך בבגדים סקסים
בחרתי להתלבש כזונה
חשבתי שתאהב
גרבתי את גרבי הרשת לרגלי,
נעלתי נעלי סטילטו זנותיות בצבע כסף
לבשתי חצאית מיני קצרצרה וגופיה
וחיכיתי לך.
האמת שלא התכוננתי לבואך ארוכות.
האמת שהיה לי יום מופלא בו הרביתי לצחוק
האמת שפירסמתי באחד האתרים ציור חדש שסיימתי והייתי עסוקה בקריאת תגובות מפרגנות
האמת שלא ממש נכנסתי למוד
האמת שלא ממש רציתי לכאוב
האמת שגם אני הייתי קצת אחרת.
וכשראיתי שהשעון מורה שהשעה מאוחרת פתחתי בקבוק יין, התחלתי לשתות
ניסיתי לגמוע לקרביי כמות נדיבה עוד בטרם תגיע
ובינתיים הלב החל לפרפר
הפחד חילחל בי עמוקות וניסה אותי להכניע.
ולאחר שהגעת ונישקת כפי שרק אתה יודע
והורית לי לשבת מפוסקת אל מולך ולאונן
התבוננת בי ואמרת "את מוזנחת"
וליבי היה דווי באחת.
תמיד כשהגעת אמרת "את יפה, כמה שאת יפה"
והפעם לא אהבת
אמרת שאתה לא אוהב את לבושי
לא רוצה לראות אותי כזונה
והיה לי רע, כל כך רע.
ובהמשך כשהסרת את חגורתך, קיפלת אותה לשניים והתיישבת אל מולי כשאני מפוסקת מאוננת,
התגנבה לתוכי החרדה ואמרתי לך "את זה לא:) אתה תשתק אותי אם תצליף בי בכוס עם החגורה:)"
יש לך מנהג אכזר, לתת לי מידי פעם סטירות כואבות במיוחד במקום הרגיש בעולם וידעתי כי אם תצליף בי באותו מקום מופלא עם החגורה – פשוט תגמר החגיגה.
היית תקיף, שאלת מנין לי לדעת מה אתה מתכנן...
מיד בהמשך התהפכה לה כוס היין, כשתכולתה נשפכת והיא מתנפצת לרסיסים, ודקות אחר כך הייתי עסוקה באיסוף השברים.
מכאן בלית ברירה עברנו למיטה בחדר השינה-
ואני שהייתי קצת אחרת – פחדתי נורא
ואתה שבאת אחר – החלטת להשתיק את הזונה שהייתה יללנית מדי לטענתך.
לקחת כפות ידי אל מאחורי גבי, קשרת אותן זו לזו ואת שתיהן יחדיו הצמדת לגב. ציווית עלי לפתוח פה גדול במיוחד ועוד בטרם דחפת לפי את הגאג שאלת איך לדעתי אוכל לסמן לך אם אני במצוקה. לא ידעתי להשיב ובמהרה נדחף הגאג לפי והייתי חסרת אונים לחלוטין. רצית להפחיד ושמת חבל על צווארי והתחלת מטפל בי בהצלפות ובהחדרת פלאג לישבני. הפחד שאפף אותי נתן אותותיו והכוס החל לנזול כפי שלא נזל מיימיו. באופן שהייתי אז דווקא אהבת אותי – אהבת לראות אותי עם הגאג בפה, פתאום נראיתי לך שונה – נראיתי לך ראוייה. בהמשך כל הלילה התפרענו קשות והייתי לך כל שרצית. בתאוותך ירקת עלי שוב ושוב ומרחת פני ובהמשך נישקת בתאווה.
הספקנו לישון מעט, כשאני צמודה אליך זקוקה כל כך למגע, צמאה לאהבה.
בבוקר כשזיינת אותי שוב, חנקת, הפעם מעט, וסטרת סטירות מוטרפות על פני. היסיתי אותך מעט, אמרתי לך שצריכה ללכת בבוקר לפגוש אנשים ושלא אוכל להגיע עם פנים נפוחות, צחקת ואמרת שאתה כנראה צריך לסטור גם בצד השני – למען הסימטריה, ושאלת ממה אני נהנית יותר, מהסטירות או מעצם הידיעה כי אתה נהנה כל כך לסטור. התשובה הנכונה הייתה הנאתך שלך מהעניין וכך המשיך אותו זיון מוטרף עד כי נדם.
הלכת, חיבקת, נישקת, ובכל זאת עד עכשיו מרגישה כי הפעם הגעת אלי קצת אחרת...
ו
לפני 15 שנים. 11 ביולי 2009 בשעה 12:53