מצאתי שזה יכול להיות מעצבן, מרגיז, מציק, מכעיס,
מצאתי שזה יכול לגרום לי להיסגר מבפנים, לכאוב, להצטער, לרצות שיחלוף, לרצות שיסתיים,
הבנתי גם שכשקיים אצלי פיקפוק בין "כן" ל"לא", את המלוכה רצוי שיתפוס השני ושיהיה חד משמעי.
כן, כשאמביוולנטית ולא יודעת לפענח את התחושות נכונה ומרגישה שגם רוצה וגם לא רוצה, שגם נמשכת וגם לא, שגם מרוגשת וגם לא, עדיף כנראה לא, שם בטוח יותר ומוגן.
אחרי זמן ממושך ללא שום וללא כלום, עם לא מעט הכרויות לא נכונות ובזבוז זמן של שעות יקרות, היכרתי אותו וחשתי את אותה אמביוולנטיות והחלטתי בכל זאת לנסות. הוא בא ממקום טוב הרגשתי ועדיין מרגישה, אך חיבור אמיתי אינו דבר של מה בכך עבורי ולצערי לא קרה באמת. וכשבא ולקח אותי כפי שרק אדם דומיננטי ושולט אמיתי יודע לקחת לא באמת רציתי. וכשהצליף בשדיי ממש לא אהבתי, ולמרות שלא היתה בו אקסטרימיות לא אהבתי שום מגע של כאב ומצאתי את עצמי מגוננת על שדיי, מגוננת עלי, וכשסטר לי, לאחר שתי סטירות פסקתי "די" ולמרות גמירותיי השתים, בשל מחסור ארוך ימים, יחלתי לחזור ל"לבד" המוכר, הרך, שהרגיש לי לפתע כל כך נעים, ולפתע התגעגעתי, לונילי שלי התפוס, שמגיע אחת ל.. ועושה לי רק נעים ונעים ונעים, ולא סוטר ולא מכה, ומזיין אותי כפי שרגילה. פתאום הבנתי שלכאוב לא רוצה עבור כל אחד, ולכאוב עבור מישהו זו מתנה שרוצה להעניק לאחד, ואת מכאוביי שלי לא יכולה ולא רוצה לפזר, ובדס"מ באמת עדיף לשמור לרגעים מזוככים יותר שם באמת מרגישים, ובכלל יש ועדיף שהוא יבוא בהדרגה, יבוא לאט, ויש ועדיף ולא יבוא בשעריי.
לפני 14 שנים. 20 במאי 2010 בשעה 17:40
