שקיפויות

והגוף התרגע וקם הבוקר אחרת, והתיישר והזדקף והייתה בו נינוחות.
הסערה שככה אחרי אתמול סוער, קשה ומתנפץ אלי גלים, אחרי אתמול בו התנודד תנודות חזקות מדי, אחרי אתמול בו זעק כאבו לשמים, אחרי אתמול ...
יש שנופלים לעיתים מאיגרא רמה לבירה עמיקתא ויש שמהבור העמוק מצליחים לראות לפתע קרן אור ומשם סלולה להם כבר הדרך מעלה.
אתמול היה אחד הימים הקשים יותר, הגוף והנפש חששו מהתמוטטות אמיתית, ונהרות של דמעות נשפכו משקי הדמעות אשר בעיניי, לעיניי ילדיי, שהחישו את בואן בחוסר הרגישות התמידי הזה שמצוי לאחרונה בכמויות גדולות מדי בבית.
הגוף זעק, הגרון יבב, הדמעות נשפכו ואפילו הילדים ראו את אמא שלהם נשברת.
בהמשך היו מילות סליחה ומכתב גם, בהמשך היה שקט המון שקט, בהמשך היה אפילו שיעור ציור נהדר שנתתי לילדה מיוחדת, בהמשך אפילו התקלחתי, התאפרתי ויצאתי מהבית, בהמשך אפילו חייכתי, בהמשך נרגע...
ובלילה התהפכתי על משכבי לא מעט, מתעוררת מדי פעם, חולמת, הוזה.
ובבוקר קמתי כבר אחרת, הגוף קם אחרת התיישר, הזדקף ונרגע.
מבירה עמיקתא לאיגרה רמה – זה המשפט הנכון חשבתי והיה יום רגוע, ואפילו חייכתי ואפילו בלב שם עמוק בפנים חשתי ברגיעה האמיתית, והבנתי כל כך הרבה והרגשתי נשמה מפוייסת יותר, נשמה רגועה.
לעיתים צריכים להגיע לשבר הכי גדול כדי להתחיל לטפס מעלה.